הדברה ביולוגית של אקריות במטעי תפוח

תפוחים בישראל מותקפים על ידי ארבעה מיני אקריות עיקריים - Tetranychus urticae, T. turkestani, Panonychus ulmi ו-Bryobia rubrioculus. הדברתן נעשית לרוב על ידי שילוב של קוטלי אקריות כימיים ושל טורפים המופיעים באופן טבעי, בעיקר האקרית הטורפת Typhlodromus athiasae וחיפושיות טורפות מהסוג Stethorus. כדי לבדוק אם הדברה ביולוגית מסחרית יכולה להחליף את ההדברה הכימית, ואם ניתן לשלב אותה עם הטורפים הקיימים באופן טבעי, ערכנו סדרה של ניסויי שדה. בדקנו את התבססותה של האקרית הטורפת Neoseiulus californicus שיושמה בשטח, ואת תרומתה להדברה. הניסויים נערכו בארבעה מטעי תפוחים מסחריים המשמשים כאתרי מחקר, בהם השווינו יישום אקריות טורפות בשקיקי שחרור איטי לביקורת לא מטופלת. בחלקת מחקר אחת בדקנו גם את היישום של N. californicus באמצעות מפוח אוויר. התוצאות היו שונות בין אתרי המחקר - בעוד שהאקריות המזיקות הודברו בהצלחה בכל אתרי הניסוי, בשני אתרים נשלטה חברת הטורפות על ידי T. athiasae המקומית ובשני האתרים האחרים נמצאה התבססות גבוהה יותר של N. californicus. המזיקים העיקרי באתרים שבהם הפכה N. californicus לאקרית הטורפת העיקרית היו אקריות מהסוג Tetranychus, ובשאר האתרים שלטו P. ulmi ו-B. rubrioculus. התאמה טובה יותר של N. californicus לקורים הצפופים שטוות אקריות מהסוג Tetranychus, וקצב הרבייה הגבוה שלהן, עשויות להסביר מדוע היא הפכה דומיננטית על T. athiasae באתרי המחקר שבהם קרדית ה-Tetranychus הייתה המזיק העיקרי, אך לא באחרים. תוצאות אלו נדונות בהקשר של שימוש באקריות טורפות זמינות מסחרית בשילוב עם אקריות מקומיות.