קליטת מים בו-זמנית ממי-תהום רדודים ומהשקיה בטפטוף: ניסויי ליזימטר עם שורשים מלאכותיים

בהרצאה נסקור בקצרה ממצאים על קליטת מים של גידולים חקלאים ממי-תהום רדודים בעולם ובארץ ונדון בגורמים המשפיעים עליה. אחר-כך נדווח על מחקר שעסק ביחסי הגומלין בין מי-תהום רדודים והשקיה בטפטוף בתהליך קליטת המים של גידולים חקלאיים. ניסויי ליזימטר בהם השתמשנו בצינורות חרס שמחקים שורשי צמחים ספקו תובנות לגבי דפוסי הרטבה באזור השורשים והרכיבים של מאזן המים. התוצאות מגלות כי בעוד שצמחים יכולים לנצל ביעילות מי-תהום רדודים, אפילו עם מערכות שורשים מוגבלות, שיעורי השקיה גבוהים יותר מפחיתים את תרומת מי התהום לקליטת המים. לעומת זאת, מי-תהום רדודים מגבירים את קליטת המים מהשקיה ומפחיתים את החלחול לעומק בשיעורי השקיה נמוכים. הממצאים מדגישים את הפוטנציאל של מי-התהום כמקור מים משלים לגידולים, ומציעים השלכות מעשיות לאופטימיזציה של אסטרטגיות השקיה משלימות וניהול מים בר קיימא בחקלאות. כאשר המרחק האנכי בין השורשים הפעילים למפלס מי-התהום עולה על אורך אופייני של הקרקע, רציפות המים הנוזליים נפגמת. כתוצאה מכך, זרימת מים נימית אינטנסיבית כלפי מעלה, כנגד כוח הכבידה, אינה ניתנת לתיאור מהימן על-ידי חוק דארסי, במיוחד בקרקעות גסות מרקם (כדאי לנסות לנסח תיאוריית זרימה מאקרוסקופית כדי לתאר בצורה מדויקת יותר עלייה נימית בתרחישים כאלה). עם זאת, חוק דארסי מתאר בצורה מספקת שטפי המים נמוכים (ס"ד של 1 מ"מ/יום), הנפוצים בגידול מעל מי-תהום רדודים, במיוחד בקרקעות דקות מרקם.