ממשק הדברה ועמידות בגדודנית פולשת, המזיק החדש בתירס בישראל

הגדודנית הפולשת (Spodoptera frugiperda) להלן גד"פ, היא מזיק קשה בתירס, שהתגלה לראשונה בישראל ב 2018. נזקי הגד"פ קריטיים בשלב הווגטטיבי של התירס, ואף עלולים להביא לעצירת הצימוח. גם בשלב היווצרות הקלחים הנזק שנצפה ממזיק זה הוא עצום; ובשל כך, מגדלי התירס מטפלים באופן ניכר כנגד הגד"פ. מפרסומים בעולם ידוע כי גד"פ פיתח עמידות לתכשירי הדברה רבים, ביניהם התכשירים המורשים להדברתה בארץ.

תוכנית המחקר התמקדה בשני נושאים עיקריים: 1. מעקב אחר התפתחות תנגודת גד"פ לתכשירי הדברה יעודים, לצורך פיתוח ממשק הדברה; 2. סקר לחיפוש קשר בין אוכלוסיות המזיק לרכיבים גיאוגרפיים, עתים ואגרוטכניים של גידול התירס. לבחינת התפתחות התנגודת בגד"פ, נאספה ביולי 2021 אוכלוסייה מהנגב המערבי לחדר גידולים במו"פ עוטף עזה, הגדלה ללא טיפולים בתכשירי הדברה, ומהווה את אוכלוסיית הבסיס, אליה מושוות אוכלוסיות השדה של המזיק משדות התירס. במשך שלוש שנות ניטור העמידות נמצאה ירידה ביעילותם של תכשירים ייעודיים שונים, כמו .novaluron, indoxacarb ,B.t , ו- spinetoram + methoxyfenozide.

לבדיקת הקשר בין אוכלוסיות המזיק לבין הגורמים הללו, נערך סקר מ- 2020 ועד 2024, בו נאסף מידע מגוון על כ 300 חלקות תירס לסוגיו. הבנת הקשר בין משתנה בודד למספר היישומים של תכשירי ההדברה הייעודיים נערכה בגישת partial dependence plot (PDP), אשר מיישמת ניתוח ”What-if”. בבחינת כלל חלקות התירס. נמצא שהמועד בו בוצע הריסוס הראשון הוא הגורם המקושר ביותר למס` הריסוסים כנגד הגד"פ.

ממצאי המחקר הנוגעים להתפתחות עמידות לתכשירים המומלצים, כמו גם מדדים נוספים יימסרו למגדלים ומדיניות ההדברה תשונה בהתאמה. כך נוכל להמליץ על ממשק הדברה שיפחית את מספר הטיפולים, בהתאם לאזורים, לעונות הגידול ולייעוד התירס.