דישון בפוליפוספט להפחתת פגעים פיזיולוגיים בירקות וגידולי שדה

סידן הוא מינרל מבני חיוני לדופן התא הצמחי ולחוזק הצמח, אך תנועתו מוגבלת לעצה בלבד ותלויה בקצב הדיות, אשר מוביל להצטברותו בעיקר בעלים החיצוניים וריכוז נמוך בפירות ובעלים הפנימיים. מחסור בסידן באזורים פנימיים בצמח גורם לפגמים פיזיולוגיים הפוגעים באיכות היבול, כמו גומה-מרה בתפוח, Gelly seed במנגו, שחור פיטם בעגבנייה ופלפל, והחמות פנימיות בחסה, סלרי וכרוב. פגמים אלו אינם נגרמים ממחסור בסידן באזור השורשים, אלא מהגבלת תנועתו לאיברים שאינם מדייתים. כדי להתמודד עם בעיה זו, ננקטים צעדים כגון דישון בסידן, הזנה עלוותית, הפחתת דישון חנקתי ושימוש בזנים עמידים, וכו` אך מידת ההצלחה מוגבלת.

במחקר זה נבחן השימוש בדשן פוליפוספט – מולקולה בעלת יכולת כלאציה לסידן – כפתרון לשיפור קליטת הסידן ולהפחתת פגמים פיזיולוגיים בצמחי עגבנייה, כרוב, סלרי וחסה. צמחי העגבנייה שגודלו עם פוליפוספט טבעתי הציגו ביומסה ויבול דומים לאלו שדושנו באורתופוספט. עם זאת, שיעור הפירות פגועים משחור פיטם ירד מ-20% תחת דישון באורתופוספט ל-5% בלבד עם פוליפוספט. בגידולי הכרוב, הסלרי והחסה, הביומסה וריכוז הסידן בעלים היו דומים או גבוהים בהשוואה לדישון באורתופוספט. בנוסף, הופעת החמות בעלים הפנימיים והחיצוניים בשלושת הגידולים פחתו תחת דישון בפוליפוספט. בהשוואה להוספת סידן בהדשיה, פוליפוספט הניב תוצאות דומות או טובות יותר בצמצום ההחמות, מה שמעיד על הפוטנציאל שלו כחלופה או תוספת לפרקטיקות המקובלות.

השימוש בדשן פוליפוספט מציע לא רק אלטרנטיבה יעילה לדשני זרחן מקובלים, אלא גם יתרון בהפחתת פגמים פיזיולוגיים הנובעים ממגבלות תנועת הסידן. בנוסף, דישון בפוליפוספט שיפר קליטת מיקרונוטריינטים כמו אבץ ומנגן, מה שמעיד על יעילותו הגבוהה. פוליפוספט מציע פתרון חלופי שמסייע להתייעלות בחקלאות, במיוחד בגד"ש וירקות.