עומס טיפולי ומימוש זכויות בקרב בני משפחה המטפלים באנשים עם דמנציה: בדידות כגורם מתווך

רקע
טיפול בבני משפחה החיים עם דמנציה כרוך בעומס רגשי, פיזי וחברתי משמעותי, המשפיע על רווחת המטפלים ועל יכולתם להיעזר בשירותים ובזכויות. למרות חשיבות מימוש הזכויות, הקשרים בין עומס טיפול, בדידות ומימוש זכויות לא נחקרו בהרחבה.

מטרת המחקר הייתה לבחון את הקשרים בין עומס טיפול, בדידות ומימוש זכויות בקרב בני משפחה מטפלים, וכן לבדוק האם בדידות מתווכת את הקשר בין עומס הטיפול למימוש זכויות.

שיטות
מחקר חתך שכלל 360 בני משפחה המטפלים באנשים עם דמנציה בקהילה. מימוש זכויות נמדד באמצעות ציון מצטבר המבוסס על 24 זכויות (טווח 24–96), המשקף היכרות, זכאות ושימוש בפועל, עומס טיפול באמצעות שאלון Zarit המקוצר (טווח 0–48), ובדידות באמצעות Loneliness Scale (טווח 20–80). הנתונים נותחו באמצעות מתאמי פירסון וניתוח תיווך באמצעות מודל PROCESS.

ממצאים ומסקנות
רוב המשתתפים היו נשים (64.4%), בגיל ממוצע 37.0 ± 12.2, 79.4% בזוגיות, ו־68.7% טיפלו בהוריהם. גיל המטופלים הממוצע היה ±8.379.0, ומשך הטיפול 4.6±2.5 שנים. רוב המטפלים דיווחו על קושי משמעותי (65.3%). ממוצעי המשתנים היו: מימוש זכויות 62.0±13.1, עומס טיפול 27.9±6.1, בדידות 41.9±12.2. נמצא קשר מובהק בין המשתנים (p<0.001): קשר חיובי בין עומס טיפול למימוש זכויות (r=0.15), קשר שלילי בין בדידות למימוש זכויות (r=−0.15), וקשר חיובי בין עומס טיפול לבדידות (r=0.50). ניתוח התיווך הראה כי עומס טיפול קשור לעלייה בבדידות, ובדידות קשורה לירידה במימוש זכויות. מחד, עומס גבוה מעודד פנייה למימוש זכויות, ומאידך הוא מגביר בדידות אשר פוגעת ביכולת לממש זכויות.

בדידות מהווה חסם מרכזי למיצוי זכויות. לצד זאת, עומס טיפול עשוי לעודד פנייה לעזרה. התערבויות להפחתת בדידות ושיפור הנגישות לשירותים עשויות לשפר את מימוש הזכויות ואת רווחת בני המשפחה.