חוסן משפחתי, מיצוי זכויות וקרבה אישית כמנבאים מסוגלות לטיפול בקרב בני משפחה המטפלים באדם עם מחלת פרקינסון

רקע: מחלת פרקינסון היא הפרעה נוירודגנרטיבית כרונית ופרוגרסיבית הפוגעת במערכת העצבים המרכזית. בני המשפחה המטפלים מתמודדים עם עומס טיפולי ומצוקה רגשית. עם זאת, הידע על הגורמים התורמים למסוגלות לטיפול בקרב בני משפחה המטפלים באדם עם מחלת פרקינסון עדיין מוגבל.

מטרת העבודה: לבחון את הקשר בין חוסן משפחתי, מיצוי זכויות ותחושת קרבה אישית לבין מסוגלות לטיפול, בקרב בני משפחה המטפלים באנשים עם פרקינסון בקהילה.

שיטות: המחקר כלל 168 בני משפחה מטפלים מדרגה ראשונה בישראל. הנתונים נאספו באופן מקוון (דצמבר 2024 ליוני 2025). כלי המחקר כלל שאלון חוסן משפחתי, שאלון תחושת קרבה אישית, שאלון מסוגלות לטיפול ושאלון מיצוי זכויות שפותח ייעודית למחקר זה. ניתוח הנתונים בוצע באמצעות SPSS גרסה 29 וכלל סטטיסטיקה תיאורית ומודלי מיתון באמצעות תוסף PROCESS .

ממצאים ומסקנות: בני המשפחה המטפלים היו ברובם נשים (80.4%), בנות זוג (79.8%), בגיל ממוצע 66.7±10.9 שנים. מתמודדי הפרקינסון מרביתם גברים (83.9%) בגיל ממוצע 72.6±9.7 שנים. נמצא קשר חיובי מובהק בין חוסן משפחתי למסוגלות לטיפול (r= 0.679, p<0.001). ובין תחושת קרבה אישית למסוגלות לטיפול (r=0.351, p<0.001). מיצוי זכויות כלכליות ומעשיות לא נמצאו קשורים למסוגלות לטיפול, אך מיצוי זכויות רגשיות נמצא בקשר חיובי מובהק (r=0.219, p<0.05). בניתוח מיתון, מיצוי זכויות רגשיות שימש כממתן מובהק (B=1.99, p=0.009) ואילו תחושת קרבה אישית לא נמצאה כממתנת. במודל רגרסיה מרובה, חוסן משפחתי היה המנבא המשמעותי ביותר (β=0.569, p<0.001), בנוסף, נשים דיווחו על מסוגלות גבוהה יותר (β=0.154, p=0.044). המודל הסביר 50.9% מהשונות (R²=0.509). ממצאים אלו מדגישים את החשיבות של חוסן משפחתי ואת הצורך בהנגשת זכויות רגשיות לבני משפחה המטפלים באנשים עם פרקינסון.