
מצבי חירום ומלחמה מציבים אתגרים חסרי תקדים בפני מערך הטיפול הגריאטרי, ובמיוחד עבור מטופלים המתמודדים עם שילוב מחלות זקנה ותחלואה נפשית כרונית /חריפה , אוכלוסייה זו מאופיינת ברגישות גבוהה לשינויים בשגרה ובסביבה הפיזית, כאשר חשיפה לטראומה ולקולות מלחמה עלולה להוביל לנסיגה קוגניטיבית תפקודית ונפשית משמעותית. במציאות זו, עבודת צוות משותפת הופכת לציר מרכזי בשימור החוסן ובמתן מענה מותאם אישית המתווך את המציאות המשתנה. במהלך מלחמת "שאגת ארי" התמודד הצוות במרכז הרפואי "מרחבים באר יעקב/נס ציונה" במחלקה פסיכוגריאטריה ומעון ניצולי שואה , עם אתגרים מקצועיים, אתיים בניהול שגרת חירום ותיווך המעבר למרחבים מוגנים עבור מטופלים עם תחלואה נפשית, תקציר זה מתאר מקרה בוחן בו הצוות הרב המקצועי התמודד עם אי וודאות, קבלת וניהול החלטות
