בחינת הקשר בין ריבוי תרופות ואיזון סוכר, ניהול עצמי בסוכרת ואיכות חיים הקשורה למצב הבריאותי בקרב ערבים חולי סוכרת מסוג 2 בישראל

רקע: שכיחות מחלת הסוכרת נמצאת בעלייה מתמדת. שכיחותה גבוה במיוחד בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל, בשל אורח חיים ישבני, הרגלי תזונה לא בריאים ומאפיינים דמוגרפיים. המחלה כרוכה בסיבוכים רפואיים, בפגיעה בתפקוד היומי ובאיכות החיים, בעיקר בקרב חולים עם Polypharmacy.
מטרה: לבחון את ההבדלים בין משתתפים עם ריבוי ומיעוט תרופות באיזון HbA1c, ניהול עצמי בסוכרת ואיכות החיים הקשורה למצב הבריאותי. בנוסף, לזהות מאפיינים דמוגרפיים המנבאים מדדים אלו בקרב ערבים חולי סוכרת מסוג 2 בישראל.
שיטה: מחקר מסוגCross- Sectional , גויסו 114 חולי סוכרת מסוג 2 מהמגזר הערבי, במדגם נוחות, גיל הממוצע היה (52.7 ­± 14.23). המשתתפים דיווחו על ערכיHbA1c , מספר תרופות ביום, פרטים דמוגרפיים ומילאו שאלון לניהול עצמי בסוכרת ושאלון לאיכות חיים. ניתוח הנתונים כלל מבחני השוואה, מתאמים ורגרסיות ליניאריות היררכיות.
ממצאים: ממוצע HbA1c היה גבוה יחסית (8.02 ± 2.43) ונמצא גבוה יותר באופן מובהק בקרב משתתפים עם ריבוי תרופות לעומת מיעוט תרופות. נמצא הבדל מובהק בניהול עצמי בסוכרת בסולמות בקרת תזונה ופעילות גופנית. נמצא כי איכות החיים הפיזית והנפשית הייתה נמוכה יותר בקרב משתתפים עם ריבוי התרופות. עלייה בגיל וממוצע שנות השכלה נמוך נקשרו לרמות HbA1c גבוהות יותר. לעומת זאת, ממוצע שנות השכלה גבוה נקשר לניהול עצמי טוב יותר ולאיכות חיים פיזית גבוהה יותר. ריבוי תרופות ניבא באופן מובהק איזון סוכר ירוד ופגיעה באיכות החיים.
מסקנות: ריבוי תרופות מהווה גורם מרכזי הקשור לאיזון סוכר ירוד ולפגיעה באיכות החיים בקרב חולי סוכרת מסוג 2 באוכלוסייה הערבית בישראל. הממצאים מדגישים את הצורך בהתערבויות מותאמות תרבותית ובתוכניות ייעודיות לאנשים עם ריבוי תרופות.