מה שחושבים - משפיע על כמה זזים: עמדות מטופלים ובני משפחה כמנבאים לניידות באשפוז

רקע: ירידה בניידות במהלך אשפוז מהווה אתגר קליני משמעותי בקרב מבוגרים וגורמת לירידה תפקודית. הבנת הגורמים הניתנים לשינוי ובפרט עמדות מטופלים ובני משפחה חיונית לפיתוח התערבויות ומדיניות יעילות.

מטרות: לבחון את האינטראקציה בין עמדות המטופל ועמדות בן המשפחה כלפי ניידות במהלך אשפוז, ואת תפקידן בניבוי הניידות בפועל.

שיטות: מחקר פרוספקטיבי חתך-רוחבי תצפיתי שכלל 140 זוגות של מטופלים מבוגרים (גיל 65+) ובני משפחתם בארבעה בתי חולים בצפון ישראל. עמדות כלפי ניידות נמדדו באמצעות Attitudes toward Mobility in Hospital (ATM-H) סולם הניידות נמדדה באופן אובייקטיבי (ספירת צעדים) באמצעות מד-תאוצה ActiGraph וסובייקטיבי (דיווח עצמי). הקשרים בין המשתנים נותחו באמצעות מודל משוואות מבניות (SEM).

ממצאים: ניתוח SEM הראה כי עמדות המטופל ניבאו באופן מובהק את הניידות בפועל (β=.192, p=.023 ). עמדות בן המשפחה נמצאו קשורים לניידות המטופל דרך הקשר שלהם לעמדות המטופל (β=.043, p=.01) . עצמאות תפקודית גבוהה יותר לפני האשפוז נמצאה קשורה לעמדות חיוביות יותר של המטופל. גיל מבוגר יותר ורמת השכלה נמוכה בקרב בני המשפחה נמצאו קשורים לעמדות מהוססות יותר כלפי ניידות.

מסקנות והמלצות: עמדות המטופל ובני המשפחה הן מנבאים ניתנים לשינוי של הניידות במהלך האשפוז. הממצאים מחייבים גיבוש מדיניות מוסדית המשלבת את בני המשפחה כשותפים פעילים בקידום הניידות, תוך דגש על מטופלים פחות עצמאיים ובני משפחה מבוגרים עם השכלה נמוכה. מומלץ לפתח פרוטוקולי הדרכה ייעודיים לשתי הקבוצות כחלק ממדיניות למניעת ירידה תפקודית.