ארכיאולוגיה ואדריכלות: חשיבה פסיכודינמית על טיפול באנשים החיים עם דמנציה בתקופות שגרה וחירום

הטיפול באנשים החיים עם דמנציה מציב אתגר לחשיבה הטיפולית, במיוחד בשלבים שבהם נפגעת התקשורת המילולית ומתערערת תחושת הרציפות של העצמי. פרק זה נשען על מושג "העור הנפשי" של אסתר ביק ועל חשיבה פסיכודינמית המתארת את התפוררות הגבולות בין העצמי לסביבה בתהליך הדמנציה. לצד זאת מוצעת מטאפורה טיפולית המבחינה בין "אדריכלות" – כמודל עבודה עם ילדים ובניית עתיד – לבין "ארכיאולוגיה", כדרך להבין את עולמו של האדם עם דמנציה דרך חשיפת שכבות נפש וזיכרון שנבנו לאורך חייו.

הפרק משלב בין תיאוריה פסיכודינמית, ניסיון קליני ודוגמאות מהשטח, ומתמקד במושגים כגון יחסים משולשים, מנטליזציה ותפקידה של הדמות המטפלת כמחזיקה ומווסתת. בנוסף, נדונות ההשפעות של טראומה ומלחמה על אנשים עם דמנציה ובני משפחותיהם, תוך התייחסות למציאות הישראלית מאז מלחמת "חרבות ברזל".

הפרק מציע מסגרת להבנת חוויית החיים עם דמנציה לא רק דרך הפגיעה הקוגניטיבית, אלא גם דרך החוויה הרגשית והבין-אישית של אובדן שליטה, זהות וביטחון. מתוך כך מודגשת חשיבות יצירתו של מרחב טיפולי מכיל, המסייע בשימור תחושת העצמי ובהפחתת חרדה במציאות של שינוי וחוסר ודאות.