
רקע:
תהליך ההזדקנות מלווה בשינויים גופניים, חושיים ונפשיים המעוררים לעיתים חרדה, תחושת זרות כלפי הגוף והתמודדות מחודשת עם אובדנים וזיכרונות מוקדמים. אף שהפסיכותרפיה הפסיכודינמית נשענה לאורך השנים על “ריפוי בדיבור”, חוויות רבות בגיל השלישי והרביעי מופיעות דרך הגוף – באמצעות כאב, קיפאון, חרדה גופנית, תחושות חנק או התמוטטות. הרצאה זו מציגה פסיכותרפיה מודעת גוף כגישה קלינית־פנומנולוגית הרואה בגוף החי חלק בלתי נפרד מן המפגש הטיפולי, ומציעה לעבוד עם חקירה גופנית, הדהוד והקשבה לתהליכים לא־מילוליים כחלק מעבודת פסיכותרפיה בזיקנה.
מטרת ההרצאה:
להציע המשגה קלינית לעבודה עם גוף וגופניות בגיל השלישי והרביעי, ולהדגים כיצד חקירה גופנית עשויה להרחיב יכולות של הכלה, עיבוד וויסות של מצבים נפשיים וגופניים הקשורים להזדקנות. בנוסף, ההרצאה מבקשת להציג את הגוף הזקן לא רק כמושא לדעיכה או למחלה, אלא כשדה חי של זיכרון, תשוקה, חוויה וטרנספורמציה.
שיטות:
ההרצאה משלבת סקירה תיאורטית בתחום הפנומנולוגיה של הגוף והפסיכואנליזה לצד עקרונות מרכזיים מתוך פסיכותרפיה מודעת גוף. יוצגו מושגים כגון embodiment, חקירה גופנית, הדהוד, זיכרון גופני ותקשורת בין־גופית, תוך התייחסות לתהליכים לא־מילוליים, חרדה, גילנות והעברות סומטיות.
ממצאים ומסקנות:
ההרצאה תציע כי עבודה טיפולית המשלבת גוף וגופניות מאפשרת מגע עם חוויות שלא קיבלו ייצוג מילולי, והופכת סימפטומים גופניים מערוץ של חרדה וקריסה לערוץ של ביטוי, עיבוד וטרנספורמציה. בנוסף, יוצע לראות בגוף הזקן גוף חי הנושא היסטוריה, זיכרון ותשוקה, ולהדגיש את הצורך בפיתוח מודלים קליניים לעבודה עם גוף וגופניות כחלק בלתי נפרד מפסיכותרפיה בגיל השלישי והרביעי.
