חוויות, משאבי חוסן וחסמים בהתמודדות עם מצבי חירום בקרב זקנים בחברה הערבית בישראל המחקר נערך במסגרת מרכז החקר ספיר בהנחיית פרופ נוזהה אלהזייל

רקע

זקנים נחשבים לאוכלוסייה פגיעה במצבי חירום בשל מגבלות בריאותיות, תלות בשירותים וצמצום רשתות התמיכה. עם זאת, מחקרים מצביעים על כך שזקנים מחזיקים גם במשאבי חוסן משמעותיים, ובהם ניסיון חיים, תמיכה חברתית ואמונה. למרות הגידול במספר הזקנים בחברה הערבית בישראל, קיים מחסור בידע על האופן שבו הם תופסים את מוכנותם למצבי חירום ואת המענים הניתנים לצורכיהם.

מטרת המחקר
לבחון כיצד זקנים בחברה הערבית בישראל תופסים את מוכנותם למצבי חירום, לזהות את משאבי החוסן שעליהם הם נשענים, ולבחון את החסמים והפערים שהם מזהים במענים הממסדיים.

שיטות
המחקר נערך בגישה איכותנית וכלל ראיונות עומק חצי-מובנים עם שבעה זקנים וזקנות מהחברה הערבית בישראל. הראיונות נערכו בשפה הערבית, תומללו ונותחו באמצעות ניתוח תמטי (Thematic Analysis) בהתאם לגישתם של Braun ו-Clarke.

ממצאים ומסקנות
מן הראיונות עלו חמש תמות מרכזיות: (1) חוסן המבוסס על אמונה דתית, ניסיון חיים ואחריות למשפחה; (2) המשפחה והקהילה כמערכת התמיכה המרכזית בעת חירום; (3) חסמים הכוללים בדידות, ירידה בריאותית, אלימות בחברה הערבית ומחסור במיגון; (4) חשיבות המידע, האמון במוסדות והצורך בהנגשה תרבותית ולשונית; ו-(5) פערים במענה הממסדי, ובפרט הצורך בקשר אישי, ביקורי בית, מיפוי זקנים פגיעים ושמירה על כבודם ואוטונומייתם. הממצאים מצביעים על כך שהחוסן של זקנים בחברה הערבית נשען בעיקר על משאבים בלתי פורמליים – אמונה, משפחה וקהילה – ומדגישים את הצורך בפיתוח מענים מותאמי תרבות, מבוססי קהילה ורגישים לצורכי הזקנה במצבי חירום.