
רקע: גילנות היא תופעה חברתית רחבת היקף אשר עלולה להיות בעלת השלכות שליליות משמעותיות על בריאותם, רווחתם וזהותם של זקנים. אף שקיימות כיום יותר ויותר יוזמות להפחתת גילנות, מעט מאוד התערבויות פותחו במיוחד עבור אוכלוסיית הזקנים עצמם, ומעט ידוע על האתגרים הכרוכים ביישומן בפועל.
מטרה: בהרצאה המוצעת לכנס זה יוצגו תובנות מתוך פיתוח ויישום של סדנאות "זה כן לגילנו", תכנית התערבות שנועדה להגביר מודעות לתופעת הגילנות בחברה הישראלית, ובמיוחד להפחתת גילנות עצמית בקרב זקנים בישראל.
שיטה: המחקר התבסס על סדנאות פיילוט שהועברו במרכזי יום של זקנים בישראל בהשתתפות 68 משתתפים בגילאי 66-100. הסדנאות כללו שני מפגשים בני 90 דקות ושילבו דיונים, פעילויות אינטראקטיביות, שימוש באמצעים חזותיים ומשימת photovoice. הנתונים נאספו באמצעות תצפיות, יומני שדה ורפלקציות של צוות המחקר, ונותחו בניתוח תמטי.
ממצאים: ניתוח הסדנאות העלה חמישה אתגרים מרכזיים: מושגיים (קשיים בבחירת מונחים מקובלים ומוסכמים בתחום הזקנה), טכנולוגיים (פערים באוריינות הדיגיטלית של כלל המשתתפים), פיזיים (מגבלות ניידות ושמיעה של חלק מהמשתתפים שהקשו על יישום ההתערבות), העדר מחויבות (קושי של הזקנים להתחייב ולהתמיד בביצוע מטלות בין המפגשים), והתאמה מוסדית (פער מהותי בין אופי הסדנה ותכניה לבין שגרת פעילויות הפנאי במרכזי היום).
מסקנות: הממצאים מדגישים כי אתגרי הפיתוח והיישום של תוכנית התערבות להפחתת גילנות של זקנים אינם נובעים מהגיל הכרונולוגי בלבד, אלא מהמפגש בין תכנון לא מספיק מוקפד וייעודי של ההתערבות, ההטרוגניות של המשתתפים וההקשר הארגוני בו הן מתקיימות. לפיכך, מומלץ לפתח התערבויות שהן יותר מותאמות, נגישות ורגישות להקשרים השונים עבור זקנים בישראל.
