האתגרים של צוותי בקרה ממשלתיים בזיהוי יחס לקוי, התעללות והזנחה במוסדות סיעודיים

רקע: גוף ידע מחקרי רחב מצביע על הסיכון המוגבר לטיפול לקוי, התעללות והזנחה במוסדות סיעודיים. עם זאת, חסמים שונים, הן ברמה האישית והן ברמה הארגונית, מעכבים את הזיהוי והדיווח של מצבי סיכון אלה. על רקע תהליכי ההפרטה החלקית של שירותי הרווחה והבריאות בישראל, צוותי בקרה ממשלתיים מהווים גורם מרכזי במעקב אחר איכות השירותים ובשמירה על שלומם וביטחונם של דיירים במוסדות אלה.

מטרת העבודה: מטרת המחקר הייתה לבחון את האתגרים העומדים בפני צוותי הבקרה של משרד הבריאות בזיהוי טיפול לקוי, התעללות והזנחה במוסדות סיעודיים, ואת דרכי התמודדותם עם מצבים אלה.

שיטות: המחקר כלל ארבע קבוצות מיקוד בהשתתפות 19 אנשי מקצוע מצוותי בקרה רב-תחומיים. הניתוח האיכותני בוצע בשלבים, תוך השוואות חוזרות ונשנות בין משתתפים ובין קבוצות.

ממצאים ומסקנות: הממצאים חשפו שתי תמות מרכזיות. התמה הראשונה עסקה באינטראקציה בין הנהלות המוסדות הסיעודיים, צוותי המוסדות וצוותי הבקרה סביב מקרים של טיפול לקוי. אינטראקציות אלה נעו בין ניסיונות של הנהלות וצוותים להכחיש או להסתיר מצבים אלה, לבין מקרים של שיתוף פעולה ודיווח מצד אנשי צוות לצוותי הבקרה. התמה השנייה עסקה בהתאמת מיומנויות שאינן כלולות באופן רשמי בתפקידם של הבקרים לצורך זיהוי מקרים של טיפול לקוי. מיומנויות אלה כללו שימוש במיומנויות חקירה, בחינה ארגונית רחבה של גורמי השורש לטיפול הלקוי, ושימוש במיומנויות הדרכה.

הממצאים מצביעים על הצורך בהכשרה, הדרכה ופיתוח כלים ייעודיים לצוותי בקרה, לצד פיתוח דרכים יצירתיות לניטור איכות הטיפול וחיזוק האמון ושיתוף הפעולה בין המוסדות לבין צוותי הבקרה. חשוב לציין כי אגף הגריאטריה במשרד הבריאות כבר הטמיע שינויים הנוגעים להגדרות תפקיד הבקרה.