הזדקנות גאה ללא ילדים: בין שביעות רצון מהחופש מילדים לתחושת פספוס

רקע: לה״בים (לסביות, הומואים וביסקסואלים/ות) זקנים התבגרו בתקופה שבה נטייתם המינית נתפסה כפתולוגית ואף לא חוקית ונאלצו להתמודד עם ״לחץ מיעוטים״ ועם הפלייה חברתית וממוסדת שהקשיתה על האפשרות להורות. ואכן, רבים מהם חיים ללא ילדים. הזדקנות לה״בית ללא ילדים מקבלת משמעות מיוחדת בחברה הישראלית הפרו-נטליסטית המקדשת ילודה ומשפחתיות שמדגישות ציפיות מבני המשפחה לספק תמיכה בזיקנה.

מטרת העבודה: לבחון את חוויות החיים והעמדות של לה״בים זקנים ללא ילדים ביחס לחייהם ללא ילדים.

שיטות: המחקר כלל ראיונות עומק עם 21 משתתפים לה"בים ללא ילדים בגילאי 54 עד 78 (ממוצע הגילאים = 64.10, סטיית תקן = 6.83). הראיונות כללו שאלות על התהליכים שהובילו לכך שאין למשתתפים ילדים ועל ההשלכות האפשריות של מצב חיים זה. הראיונות נותחו באמצעות ניתוח תמטי אינדוקטיבי שכלל טריאנגולציה של חוקרים.

ממצאים: הניתוח העלה שלוש תמות מרכזיות: 1) עמדות ושיקולים לאי-הורות: ובהם תפיסת ההורות כמגבילה חופש ודורשת משאבים, חששות מהשלכות אפשריות של הורות לה״בית על הילדים, והיבטים סביבתיים ותרבותיים שהובילו להיעדר הילדים. 2) עיבוד רטרוספקטיבי של אי-ההורות: שנע בין שביעות רצון והשלמה לבין תחושת החמצה. 3) התמודדות עם עתיד ללא ילדים: שכללה חששות מבדידות ומהשלכות החיים ללא ילדים, לצד הערכות פעילה לקראת עתיד ללא ילדים.

מסקנות: הממצאים מצביעים על מורכבות חווית האי-הורות של לה״בים זקנים. לצד ביטויי הזדקנות פעילה, חופש ושביעות רצון, עלו גם תחושות החמצה ודאגה לעתיד. נראה כי ההזדקנות ללא ילדים אינה נחווית רק כחסר או כבחירה מיטיבה, אלא כמצב חיים מורכב המשלב בו-זמנית אתגרים לצד תחושות סיפוק, השלמה וחוזק.