תגובות פוסט-טראומטיות ומשתנים פסיכולוגים אצל זקנים לאחר שבי חמאס

רקע: ההשפעות הפסיכולוגיות של שבי על זקנים טרם נחקרו. שבי הינו טראומה קיצונית. יחד עם זאת, תיאוריית החוסן טוענת כי זקנים פחות פגיעים לטראומה. האם חוסנם של הזקנים יגנו עליהם בפני טראומה כה קיצונית. שאלה נוספת היא, האם חווית השבי שעשויה להיות שונה משבוי-לשבוי קשורה להשפעות שונות? לבסוף, האם אצל השבויים יימצאו קורלציות ייחודיות עם משתנים בהווה, כמו בדידות ותחושת ביטחון?

מטרת העבודה: לענות על השאלות האלה ביחס לזקנים לאחר שבי.

שיטות: בין 10-16 חודשים לאחר ה 7.10 הועברו שאלונים לשבויים (n=13) ומפונים (n=13). שתי הקבוצות נדגמו מאותם היישובים וההבדל היחיד הוא שקבוצת ההשוואה לא עברה שבי אבל חוו ישירות את ההתקפה של ה 7.10. הנבדקים דיווחו על תגובות פוסט טראומטיות (סימפטומים של פוסט-טראומה, פוסט-טראומה מורכבת, אבל ממושך, דיכאון וחרדה). נבדקו חוויות של התעללות בתוך השבי וגם רמות של בדידות ותחושת ביטחון בהווה.

ממצאים ומסקנות: לא היו הבדלים בין הקבוצות בתגובות פוסט טראומטיות, מלבד במשתנה של אבל ממושך בו קבוצת השבי הראתה רמה גבוהה יותר באופן מובהק (שבויים=10.23±7.14, קבוצת השוואה=4.15±3.76, U=34.0,Z=-2.60, p<.01). הממצא השני הראה שככל שעוצמת התעללות-המכוונת מצד השובים הייתה גבוהה כך התגובות הפוסט-טראומטיות היו גבוהות. לבסוף, רק בקרב השבויים (ולא בקבוצת ההשוואה) הייתה קורלציה בין עוצמת התגובות הפוסט-טראומטיות לתחושת ביטחון נמוכה יותר ולתחושה גדולה יותר של בדידות. נראה שהשבי בזקנה לא יצרה פגיעות יוצא דופן בכל התחומים. יחד עם זאת, השבי מהווה טראומה ייחודית עם קורלציות ייחודיות. לבסוף, זקנים לאחר שבי הן לא קבוצה אחידה, ועל כן הטיפול בהם צריך להיות על בסיס אישי.