
רקע: מחקרים הראו כי תפיסות שליליות של העתיד ותחושה שהאדם מתקרב לסיום חייו קשורים להופעתם ולחומרתם של תסמינים פוסט-טראומטיים (PTS) בגיל המבוגר. בהינתן אירועי ה-7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, אשר השפיעו בצורה ניכרת על PTS בחברה הישראלית, רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור לאופן שבו תפיסות סובייקטיביות אלה משפיעות לאורך זמן על PTS בהקשר של עימות צבאי מתמשך.
מטרת העבודה: בדיקת הקשר בין תפיסת זמן עתיד ל-PTS שישה חודשים לאחר מכן, ובדיקת תפקידה המתווך של תחושה של קירבה סובייקטיבית למוות עבור קשר זה.
שיטות: נתונים נאספו בשתי נקודות זמן (T1, T2) במהלך 2024-2025, בהפרש של שישה חודשים, מ- 157 נבדקים (גיל ממוצע= 69.47, ס"ת= 5.65). הנבדקים מילאו שאלונים סוציו-דמוגרפיים, יחד עם שאלוני קירבה סובייקטיבית למוות, תפיסת זמן עתיד, ו- PTS.
ממצאים ומסקנות: תפיסה שלילית של העתיד ב- T1 היתה קשורה לקרבה סובייקטיבית גבוהה למוות ולערכים גבוהים של PTS ב- T2. כמו כן, הקירבה הסובייקטיבית למוות (T2) תיווכה את הקשר שבין תפיסת זמן עתיד (T1) ל- PTS (T2). הממצאים מדגישים את הפגיעות הפסיכולוגית הנוצרת בעקבות תפיסות שליליות של הזמן הנותר לחיות בתקופות של אי-וודאות, ומראות את הצורך לקחת בחשבון תפיסות אלה בהקשרים קליניים בגיל המבוגר.
