
רקע:
גילנות במערכת הבריאות מתבטאת בעמדות, סטריאוטיפים והתנהגויות מפלות כלפי אנשים זקנים, ועלולה לפגוע באיכות הטיפול, בקבלת ההחלטות הקליניות ובתחושת הכבוד והאוטונומיה של המטופלים. הספרות המקצועית מבחינה בין גילנות כללית כלפי זקנים לבין גילנות כלפי מטופלים זקנים במערכת הבריאות, שלה השלכות ישירות על איכות הטיפול הסיעודי במסגרות גריאטריות. מחקרים מצביעים על כך שגורמים אישיים, ארגוניים וסוציודמוגרפיים עשויים להשפיע על עמדות גילניות בקרב אנשי צוות סיעודיים.
מטרת העבודה:
לבחון את המשתנים הסוציו דמוגרפיים, האישיים והארגוניים המסבירים גילנות בקרב אחיות ואחים העובדים במסגרות גריאטריות.
שיטות:
בוצע מחקר כמותי בקרב צוותי אחיוּת במסגרות גריאטריות בישראל. המדגם כלל 233 אחים.ות שגויסו בשיטת כדור שלג. הנתונים נאספו באמצעות שאלונים מובנים שכללו מדדי גילנות, חוסן אישי, שחיקה, עומס סובייקטיבי, עייפות בתפקיד ומשתנים סוציו דמוגרפיים וארגוניים. לצורך ניתוח הנתונים בוצעו מתאמים ומודל רגרסיה ליניארית לזיהוי המשתנים המסבירים גילנות.
ממצאים ומסקנות:
מודל הרגרסיה הצביע על כך שהשתייכות אתנית ערבית, מסוגלות עצמית גבוה, שחיקה גבוהה ועומס סובייקטיבי גבוה נמצאו קשורים לעמדות גילניות גבוהות יותר. הממצאים מדגישים את החשיבות שבפיתוח תוכניות הכשרה, תמיכה רגשית והתערבויות ארגוניות לצמצום גילנות ולשיפור איכות הטיפול באוכלוסייה המבוגרת.
