גם בת משפחה, גם מנהלת טיפול: לשמור על האנושי במסע הזקנה

רקע

רגע האבחון שבו הרופא אמר את המילה "דמנציה" ליד אבא שלי, היה הרגע שבו הבנתי שמתווסף לי תפקיד חדש ומורכב: אני כבר לא רק הבת שלו, אלא גם מטפלת ומנהלת האירוע. לאורך שנים של טיפול בבן משפחה קורה תהליך מקביל: מחד, מתווסף תפקיד שלם של ניהול, תיאום וטיפול, ומאידך - מתחיל להינגס משהו מהזהות והתפקיד המקורי שלנו כילדים. בעוד לבן המשפחה יש יתרון עצום של אהבה והיכרות עמוקה, העומס והניהול לבד מובילים לעיתים קרובות לשחיקה קשה, לתחושת חוסר אונים ולפגיעה בקשר המשפחתי.

מטרת העבודה

להעניק לאנשי מקצוע ולבני משפחה כלים תפיסתיים ופרקטיים מעולם ניהול הטיפול המקצועי, המאפשרים לנהל את מורכבות הטיפול בשגרה ובחירום מבלי לאבד את הקשר האנושי והרגשי.

שיטות

ההרצאה מבוססת על מסע אישי ורפלקטיבי של מעל עשור כבת מטפלת לאב עם דמנציה, שהוביל להתמקצעות בעולמות הזקנה, ולפיתוח והקמה של שירות ניהול טיפול. ההרצאה תלווה בתובנות מעשיות שנאספו מתוך ליווי יומיומי של מאות משפחות ואנשי מקצוע בשטח.

ממצאים ומסקנות

המפתח אינו להילחם בכך שישנם שני תפקידים שבאים בקונפליקט אחד עם השני, אלא להיות מודעים לכך; להביט נכוחה בכך שמשהו ב"בת" שבי יהיה פצוע, ושמשהו ב"מטפלת" שבי לא יהיה שלם ומקצועי. המפתח הוא לזהות את ה"איום" על כל חלק, ולוודא איך תוחמים ושומרים היטב על הנפרדות ביניהם. בהרצאה נציג כיצד מושגי ההדדיות והנפרדות (הלקוחים מעולם הבשלות הפיליאלית) חיוניים לשמירה על עצמנו מבלי לוותר על הרגש היקר. כמו כן, נציג כלים פרקטיים (מיפוי צרכים, תיעדוף, חלוקת אחריות) וכלים תפיסתיים (כמו Person Centered Care, גישה הוליסטית ותקשורת פתוחה) המאפשרים לנהל את השגרה ביעילות, ולזהות מתי נדרש גורם מקצועי חיצוני כדי לחזור להיות פשוט משפחה.