העסקת בני משפחה כמטפלים בתשלום במסגרת גמלת הסיעוד בקרב זקנים ערבים בישראל: נקודות מבט של זקנים, בני משפחה מטפלים ואנשי מקצוע

רקע:בשנים האחרונות התרחבה בישראל האפשרות להעסיק בני משפחה כמטפלים בתשלום במסגרת גמלת הסיעוד. הסדר זה ממקם את הטיפול המשפחתי בנקודת מפגש בין אחריות משפחתית, שירותי סיעוד פורמליים ומדיניות רווחה, ולכן מצריך בחינה אמפירית. בחברה הערבית בישראל, שבה הטיפול בזקנים מושפע מקשרים בין־דוריים, מחויבות משפחתית ונורמות דתיות ותרבותיות, לבחינת ההסדר חשיבות מיוחדת.

מטרה:לבחון את תפיסותיהם של זקנים ערבים המקבלים טיפול, בני משפחה המועסקים כמטפלים בתשלום ואנשי מקצוע בקהילה ביחס למשמעויות, למניעים, ליתרונות, לאתגרים ולהשלכות של העסקת בני משפחה כמטפלים בתשלום במסגרת גמלת הסיעוד.

שיטה:נערכו ראיונות חצי־מובנים עם 55 משתתפים: 20 זקנים המקבלים טיפול מבן משפחה המועסק כמטפל בתשלום, 20 בני משפחה המועסקים כמטפלים בתשלום ו־15 אנשי מקצוע המעורבים ביישום גמלת הסיעוד בקהילה. הנתונים נותחו באמצעות ניתוח תמטי.

ממצאים:זוהו שלוש תמות מרכזיות. התמה הראשונה עסקה במניעים להעדפת טיפול משפחתי, ובהם אמון, היכרות, המשכיות טיפול, שמירה על פרטיות ויכולת להיענות ברגישות לצורכי הזקן. לצד זאת, עלה רובד תרבותי ייחודי, שלפיו נורמות דתיות, צניעות וגבולות מגדריים חיזקו את ההעדפה לטיפול משפחתי ולעיתים צמצמו את חופש הבחירה של המטפלים. התמה השנייה עסקה במיסוד הטיפול המשפחתי: התשלום העניק הכרה לטיפול שכבר התקיים בפועל, אך גם יצר אמביוולנטיות ותלות. התמה השלישית התייחסה לסיכונים ולאתגרים, ובהם טשטוש גבולות, עומס טיפולי, אשמה ושחיקה. בנוסף, נמצא כי התשלום עורר מתחים בין אחים, ריכז אחריות בבן משפחה אחד וחשף פערים בין הרישום הפורמלי לבין הטיפול בפועל.

מסקנות:טיפול משפחתי בתשלום עשוי לתמוך בהזדקנות בקהילה באופן מותאם תרבותית, אך אינו יכול להחליף שירותים פורמליים. נדרשת מדיניות הכוללת הכשרה, תמיכה רגשית, הפוגה, פיקוח רגיש תרבותית ושילוב עם שירותי בריאות, רווחה וקהילה.