
כחלק מתהליך של ניתוח שוק לצורך פיתוח מענים לאנשים מזדקנים ובני משפחותיהם נערכו שני סקר עמדות ארציים בישראל בשנת 2025: האחד בקרב יהודים בני 75+ (N=407), והשני בקרב יהודים בני 40–60 שלהם לפחות הורה אחד חי (N=500). מטרת המחקר הייתה לבחון פערים בין האופן שבו אנשים זקנים תופסים את מצבם, עצמאותם ואורח חייהם, לבין תפיסות ילדיהם הבוגרים ביחס להזדקנות הוריהם.
ממצאי הסקרים מצביעים על פערים משמעותיים בין הדורות. בעוד מרבית בני ה־75+ תיארו עצמם כבעלי זוגיות, עצמאות ותפקוד גבוהים יחסית, בני ה־40–60 נטו לתאר את הוריהם כאוכלוסייה הזקוקה בדרגות שונות לעזרה ולתמיכה. כך למשל, יותר ממחצית מהמשיבים בגילאי 40–60 דיווחו כי הוריהם זקוקים לעזרה כלשהי בחיי היומיום או מתמודדים עם מצב רפואי כרוני, בעוד שבקרב בני ה־75+ ניכרה תפיסה עצמית של עצמאות והמשך ניהול חיים פעילים בקהילה.
בנוסף, נמצאו הבדלים בתפיסות הנוגעות למגורים, תלות משפחתית ומצבים סיעודיים. ממצאים אלו מדגישים כי תהליך ההזדקנות נחווה ומפורש באופן שונה על ידי האדם המזדקן ועל ידי ילדיו, וכי פערי תפיסה אלו עשויים להשפיע על קבלת החלטות משפחתיות, פנייה לעזרה ותכנון טיפול עתידי.
סקר העמדות מדגיש את הצורך בפיתוח שיח בין־דורי רגיש ומותאם, לצד שירותים ומדיניות המתחשבים הן בחוויית האדם הזקן והן בתפיסות בני משפחתו.
הסקר הצביע על הכיוונים הנדרשים בפיתוח מענה, ששם את הדגש על הפערים התפיסתיים בין בני משפחה למזדקנים עצמם. דגש נוסף היה לכוון שירות שנותן מענה למגוון רחב של צרכים, ולא מתמקד רק באופי של מענה מסוג אחד.
הסקר היווה בסיס לתפיסה הקלינית והשיווקית של פיתוח מענה חדש למשפחות שחוות תהליכים של הזדקנות.
