הקשר בין תפיסת לחץ לבין רווחה נפשית בקרב זקנים ערבים: התפקיד הממתן של אסטרטגיות התמודדות וזמינות של עזרה מקצועית בקהילה

רקע תיאורטי: רווחה נפשית בגישה האודימונית מתייחסת לתפקוד מיטבי, תחושת משמעות ומימוש עצמי, ומהווה מרכיב מרכזי בהזדקנות מוצלחת. עם זאת, בגיל הזקנה רווחה זו עלולה להיפגע עקב חוויות לחץ הקשורות לשינויים בריאותיים, חברתיים וכלכליים. בקרב זקנים ערבים בישראל, לחצים אלה עלולים להיות מועצמים בשל השתייכות לקבוצת מיעוט אתנית המתמודדת עם חסמים מבניים וחברתיים. על אף חשיבות הנושא, הידע האמפירי בתחום עדיין מצומצם, ובפרט ביחס לגורמים הממתנים את הקשר בין לחץ לרווחה. בהתאם למודל תהליך הדחק, המחקר בחן את הקשר בין תפיסת לחץ לבין רווחה נפשית ואת תפקידן של אסטרטגיות התמודדות (ממוקדת בעיה וממוקדת רגש) וזמינות עזרה מקצועית בקהילה (רפואיים, סוציאליים ובריאות הנפש) כגורמים ממתנים.

שיטה: מדגם חתך של 120 זקנים ערבים בני 60 ומעלה גויס בדגימת נוחות ממרכזי יום לקשיש. המשתתפים רואיינו פנים-אל-פנים באמצעות שימוש בשאלון מובנה.

תוצאות: המשתתפים דיווחו על רמת לחץ נמוכה-בינונית ועל רמה בינונית-גבוהה של רווחה נפשית. בנוסף, הם דיווחו על שימוש בינוני בהתמודדות ממוקדת בעיה ושימוש נמוך-בינוני בהתמודדות ממוקדת רגש. ברגרסיה ליניארית נמצא כי גיל מבוגר יותר (β=-0.215, p<0.01), מצב כלכלי נמוך יותר (β=-0.170, p<0.05), רמות גבוהות יותר של לחץ נתפס (β=-0.300, p<0.001), שימוש נמוך יותר בהתמודדות ממוקדת בעיה (β=0.234, p<0.001) ושימוש גבוה יותר בהתמודדות ממוקדת רגש (β=-0.210, p<0.05) נקשרו לרווחה נפשית נמוכה יותר. בבדיקות המיתון נמצא כי רק זמינות שירותי בריאות הנפש מיתנה באופן מובהק את הקשר בין תפיסת לחץ לבין רווחה נפשית (B=0.109, p=0.016).

מסקנות: ממצאים מספקים תובנות חשובות לפיתוח תוכניות שעשויות לעודד אנשים זקנים להשתמש באסטרטגיות התמודדות ממוקדת בעיה, ומדגישים את הצורך בהנגשה ובהתאמה של שירותים אלה בקהילה.