
רקע: הזדקנות בהקשר של הגירה מציבה אתגרים ייחודיים, במיוחד עבור נשים זקנות שחוויותיהן מעוצבות על ידי הצטלבות בין גיל, מגדר והקשר של הגירה. העלייה מאתיופיה לישראל, בעיקר בשנות ה־90 וה־2000, הציבה בפני העולים אתגרים משמעותיים של הסתגלות לשפה, לתרבות ולמערכות חברתיות חדשות, לצד קשיים כלכליים וחוויות של זרות ואפליה. אף שהעלייה מאתיופיה נחקרה בהרחבה, מעט תשומת לב הוקדשה לחוויותיהן של נשים זקנות שעלו מאתיופיה לישראל.
מטרת העבודה: לבחון את חוויותיהן של נשים זקנות שעלו מאתיופיה לישראל, תוך התמקדות בחסמים שהן פוגשות בחיי היומיום ובאסטרטגיות ההתמודדות וההסתגלות שהן מפתחות.
שיטות: המחקר נערך בגישה איכותנית. נותחו 15 ראיונות עומק עם נשים זקנות שעלו מאתיופיה לישראל. הראיונות נותחו באמצעות ניתוח תמטי.
ממצאים: מן הניתוח עלו ארבע תמות מרכזיות: חסמים בחיי היומיום; שינויים חברתיים ומשפחתיים בעקבות ההגירה וההזדקנות; התמודדות הנשענת על משפחה וקהילה; וסוכנות יומיומית והסתגלות. הממצאים מצביעים על כך שגם בתוך מצבי פגיעות, הנשים מפתחות דרכי פעולה, הסתגלות והתמודדות, לעיתים באמצעות פרקטיקות קטנות וימיומיות.
מסקנות: הממצאים מציעים להבין את חוויותיהן של נשים זקנות שעלו מאתיופיה לישראל לא רק דרך חסמים ומצוקה, אלא גם דרך דרכי הפעולה, ההסתגלות והמשמעות שהן יוצרות בחיי היומיום. המחקר תורם להבנת הצטלבות בין גיל, מגדר והגירה, ומדגיש את חשיבותם של מענים חברתיים, תרבותיים ולשוניים נגישים, לצד הכרה בכוחות וביכולות הקיימים של הנשים עצמן.
