השפעת תפיסות הזיקנה על מטופלים ובני זוגם על תוצאות תפקודיות בשיקום בית לאחר ניתוחים אורטופדיים

במחקר נכללו 86 נבדקים צלולים (43 זוגות) מעל גיל 60.נתונים נאספו באמצעות שאלונים מקוונים.תוצאות השיקום נמדדו באמצעות מדד יעילות השיקום (MRFS).

ממצאי המחקר מראים שקיימת השפעה של חלק מתפיסות הזיקנה של מטופלים ובני זוגם על תוצאות שיקומיות . כלומר, ככל שמטופל תופס את עצמו צעיר יותר ורואה בתהליך ההזדקנות יותר רווחים , כך תוצאותיו השיקומיות טובות יותר.

ככל שגילנות של בני הזוג הייתה גבוהה יותר, כך יעילות השיקום של מטופלים פחתה באופן מובהק. תפיסות הזיקנה השליליות נמצאו בקשר חזק יותר ליעילות השיקום לעומת תפיסות החיוביות. לא נמצאה השפעה משולבת של תפיסות הזיקנה של מטופלים ובני זוגם על תוצאות השיקום. יחד עם זאת, לכל תפיסה נמצאה השפעה ייחודית נפרדת משלה על תוצאות השיקום

במחקר נבחנו לראשונה ובצורה מקיפה האינטראקציות של מרבית תפיסות הזיקנה המרכזיות . בחירת מסגרת ביתית לחקר תפיסות הזיקנה יחודית למחקר זה בלבד.המחקר מספק ראיות אמפיריות לכך ששיקום מוצלח מושפע לא רק ממשתנים רפואיים-תפקודיים ,אלא גם מהאופן שבו מטופל וסביבתו הקרובה תופסים את תהליך ההזדקנות.זהו תחום מחקר חדשני, שכן רוב המחקרים התמקדו בתפיסות של מטופל בלבד ולא בזוג - כיחידת השפעה אחת . מחקר תומך בחיוניות של תוכניות התערבות להפחתת גילנות ומדגיש את הצורך בפיתוח אומדנים המאתרים אוכלוסייה בסיכון ומעניקים לצוותים מיומנויות וכלים לנטרול תפיסות שליליות וחיזוק תפיסות חיוביות. צוות בעל כלים מתאימים יעזור למשתקמים להגיע לתוצאות התפקודיות ובריאותיות הטובות ביותר.