טעם של בית:קבוצת בישול טיפולית מבוססת זיכרונות

רקע

המעבר למסגרת מוסדית בגיל הזקנה מלווה לעיתים בירידה בתחושת השליטה, השייכות והרציפות האישית, ועלול להשפיע על הרווחה הנפשית של האדם הזקן .(Rehfeldt et al., 2000) לצד זאת, אוכל ובישול מהווים עוגנים תרבותיים, משפחתיים ואישיים בעלי משמעות רגשית, ומקושרים לתחושת בית, זהות ושייכות. מחקרים מצביעים על כך שהתערבויות מבוססות בישול עשויות לתרום לחיזוק תחושת המסוגלות, לעידוד אינטראקציות חברתיות ולהפחתת בידוד חברתי בקרב אנשים זקנים (Farmer et al., 2018).

מטרת העבודה

לייצר מעטפת טיפולית המשלבת עשייה משותפת, העלאת זיכרונות ושיח קבוצתי לקידום תחושת שייכות, העצמה,תפיסת שליטה ורווחה נפשית בקרב דיירות ברמות תפקוד שונות.

תיאור הפרויקט

הקבוצה התקיימה במתכונת סגורה לאורך שישה מפגשים שבועיים, בהנחיית עובדת סוציאלית וסטודנטיות לעבודה סוציאלית ובשיתוף צוות המטבח. השתתפו כ־8 דיירות ברמות תפקוד שונות, לרבות דיירות עצמאיות ודיירות סיעודיות. בכל מפגש הוכן מאכל בעל משמעות אישית עבור המשתתפות, שהתבסס על מתכוני ילדות, מאכלי משפחה וזיכרונות בית. העבודה הטיפולית שולבה לאורך תהליך ההכנה וכללה שיח מונחה סביב זיכרונות, תפקידי עבר וחוויות חיים משמעותיות.

תוצאות ומסקנות

העיסוק המשותף בבישול שימש מרחב טיפולי טבעי שאפשר יצירת קשר ישיר בין המשתתפות ועודד שיתוף רגשי וחברתי. במהלך המפגשים נצפתה עלייה במעורבות החברתית, בשיתוף הפעולה ובתחושת המסוגלות של המשתתפות. בנוסף, נוצרו קשרים ייחודיים ועזרה הדדית בין דיירות עצמאיות לדיירות סיעודיות, אשר אינם באים לידי ביטוי באופן תדיר בשגרת החיים המוסדית. ההתערבות מדגישה את הפוטנציאל הטיפולי של פעילויות יומיומיות מוכרות ומשמעותיות ככלי לקידום תחושת שייכות ורווחה נפשית במסגרות גריאטריות.