מחיתול זמני לתלות מתמשכת: שימוש בחומרי ספיגה באשפוז כגורם סיכון לאובדן שליטה בשלפוחית השתן בקרב מבוגרים

רקע: אי-שליטה על שלפוחית השתן (urinary incontinence) הינה סיבוך שכיח ולא מוכר דיו של אשפוז חריף בקרב מבוגרים. לאי שליטה חדשה באשפוז קשר הדוק לירידה תפקודית ואיבוד עצמאות. תפקידן של פרקטיקות טיפול בבית החולים בהתפתחות אי-שליטה חדשה נותר כגון שימוש בחופרי ספיגה למטופלים ששולטים על הסוגרים בכניסה לאשפוז לא נחקר דיו.

מטרות: לבחון את שכיחות אי-השליטה על שלפוחית השתן ושימוש במכנסונים (חיתולים) במהלך אשפוז ובחודש שלאחר השחרור בקרב מבוגרים שהיו שולטים בשלפוחית השתן טרם האשפוז; ולזהות שימוש בחיתולים כגורם סיכון עצמאי לירידה בשליטה.

שיטות: קוהורט פרוספקטיבי של 383 מבוגרים בעלי תפקוד קוגניטיבי תקין, ניידים, בני 65 ומעלה (גיל ממוצע 76.8; 42.8% נשים), שאושפזו במחלקות לרפואה פנימית ב4 בתי החולים בצפון הארץ. מצב השליטה על שלפוחית השתן ושימוש בעזרי ספיגה הוערכו בקבלה, מדי יום במהלך האשפוז, ובחודש שלאחר השחרור באמצעות שאלון International Consultation on Incontinence Questionnaire-Urinary Incontinence (ICIQ-UI)

ממצאים: בקבלה, 90% מהמשתתפים היו בעלי שליטה מלאה ואף אחד לא השתמש בחיתולים. במהלך האשפוז, 13.3% השתמשו במכנסון (חיתול) לפחות יום אחד. חודש לאחר השחרור, 22.7% דיווחו על אי-שליטה חדשה או מוחמרת ו-6.1% על שימוש בחיתולים באופן קבוע. ניתוח רגרסיה לוגיסטית, תוך שליטה בגיל, חומרת המחלה ואורך האשפוז, זיהה שימוש בחיתולים במהלך האשפוז כמנבא עצמאי מובהק הן לירידה בשליטה על שלפוחית השתן (OR=2.01, p=0.037) והן לשימוש בחיתולים חודש לאחר השחרור (OR=7.005, p<0.001).

מסקנות והמלצות: האשפוז החריף מהווה נקודת מפנה קריטית בנתיב השליטה על שלפוחית השתן בקרב מבוגרים. הממצאים מחייבים גיבוש מדיניות ברמה המוסדית והלאומית, הכוללת הנחיות ברורות להגבלת שימוש בחיתולים ופרוטוקולים לשמירת השליטה על שלפוחית השתן במהלך האשפוז, כחלק ממדיניות מניעת ירידה תפקודית.