
רקע: בהתמודדות עם הידרדרות בריאותית ותפקודית של בן משפחה מזדקן, המערכת המשפחתית עוברת מסע מטלטל. בני המשפחה המטפלים שנושאים באחריות לטיפול היומיומי מתמודדים עם עומס רגשי, פיזי ומעשי, עד למצבים של הצפה, שחיקה ומצוקה. פעמים רבות בן המשפחה המטפל הופך לאדם "השקוף", זה שעומד ליד מיטת המטופל, וקולו אינו נשמע. לעומת זאת, בקרב הצוותים המטפלים קיים לעיתים קושי להכיל סגנונות התמודדות שונים של בני המשפחה המטפלים, וייתכן כי קושי זה יתבטא בתגובות כגון ריחוק או שיפוטיות, מבלי להיות מודעים לעומק השבר והפחד המתחוללים אצל בני המשפחה.
מטרה: לחשוף את עולמם הפנימי של בני המשפחה המטפלים ולהציע לאנשי המקצוע נקודת מבט חדשה על הקשיים, הצרכים ודרכי ההתמודדות השונות של בני המשפחה שהם פוגשים ביום-יום. מתוך הבנת מורכבויות אלו, ניתן לעזור לבני המשפחה לעבור את האתגרים ולאפשר לאנשי המקצוע עצמם לתת טיפול מיטבי ומקצועי.
שיטה: שימוש בפרקטיקה של נרטיב באמצעות סיפור סיפורים (Storytelling) וניתוח רפלקטיבי דרך "שני כובעים", מקצועי ואישי: אציג את נקודת מבטי כגרונטולוגית ומרפאה בעיסוק שעובדת שנים רבות בטיפול באוכלוסייה גריאטרית, כביתה של רחל בת ה- 88, חולת דמנציה, וכמטפלת עיקרית שתמכה בה לאורך שלבי המחלה ועד למעבר המורכב למסגרת סיעודית.
דרך שתי נקודות המבט ומתוך האני מאמין שלי - "טפל באדם הזקן כפי שהיית רוצה שיטפלו בהורך" - אביא היבטים מקצועיים ותובנות אישיות הממחישות את חשיבות ההכרות עם האתגרים וסגנונות ההתמודדות השונים של בני משפחה מטפלים. בנוסף, יוצגו כלים ומיומנויות לאנשי המקצוע, כגון הקשבה נקייה למצוקה הגלויה או הסמויה ושיח תומך, לצד הצבת גבולות ברורים ושמירה על הצוות.
