הקשר בין חוסן אישי, העצמת המטופל ותמיכה משפחתית לבין מסוגלות לטיפול עצמי בקרב קשישים המאושפזים במחלקות כירורגיות נגה כהן, ד"ר עירית בלובשטיין, ד"ר ויולטה רוזני

רקע: מסוגלות לטיפול עצמי מהווה מרכיב מרכזי בשמירה על בריאות ותפקוד בקרב האדם המבוגר, אך אשפוז בבית חולים עלול לפגוע ביכולת זו. משאבים אישיים ובין־אישיים, כגון חוסן אישי, תמיכה משפחתית והעצמת מטופל, עשויים לסייע בהתמודדות עם אתגרי האשפוז, אולם נושא זה נחקר באופן מוגבל בקרב קשישים המאושפזים.

מטרת המחקר: לבחון את הקשר בין חוסן אישי, תמיכה משפחתית והעצמת מטופל לבין מסוגלות לטיפול עצמי בקרב קשישים המאושפזים במחלקות כירורגיות, וכן לבחון את תפקידם הממתן של העצמת המטופל ותמיכה משפחתית בקשר בין חוסן אישי למסוגלות לטיפול עצמי.

שיטות: במחקר השתתפו 110 קשישים המאושפזים במחלקות כירורגיות, ומילאו שאלון סוציו־דמוגרפי ושאלונים להערכת מצב בריאותי, חוסן אישי, העצמת מטופל על ידי אחיות, תמיכה משפחתית, ומסוגלות לטיפול עצמי. ניתוח הנתונים כלל סטטיסטיקה תיאורית, מתאמי פירסון וניתוח רגרסיה רב־משתני.

ממצאים ומסקנות: גיל ממוצע של המשתתפים היה 74±5.4 שנים. מרביתם היו גברים (54.4%), נשואים (64.5%) ובעלי השכלה אקדמית (38.2%). רוב המשתתפים נולדו בישראל (60.9%), ומספר ימי האשפוז הממוצע עמד על 6 ימים. נמצא קשר חיובי ומובהק בין חוסן אישי לבין מסוגלות לטיפול עצמי ובין העצמת מטופל ותמיכה משפחתית נתפסת לבין מסוגלות לטיפול עצמי. בניתוח רגרסיה רב־משתני נמצא כי רק חוסן אישי ניבא באופן מובהק מסוגלות לטיפול עצמי. לא נמצאה השפעה ממתנת של העצמת מטופל או תמיכה משפחתית על הקשר בין חוסן אישי למסוגלות לטיפול עצמי.

ממצאי המחקר מדגישים את חשיבותו של החוסן האישי בקידום מסוגלות לטיפול עצמי בקרב קשישים המאושפזים במחלקות כירורגיות. ממצאים אלו מצביעים על הצורך בזיהוי וחיזוק משאבים אישיים במהלך האשפוז, ועשויים לתרום לפיתוח התערבויות סיעודיות מותאמות לחיזוק יכולות ההתמודדות והטיפול העצמי של מטופלים מבוגרים.