
רקע:
אובדן נכד מהווה אירוע טראומטי ורב־ממדי עבור סבים וסבתות, הפוגע בתחושת המשמעות בחייהם ובזהותם המשפחתית. עם זאת, סבים וסבתות חווים לעיתים קרובות “אבל לא מוכר” בשל מיקוד החברה בהורים השכולים, וככך, מעט מאוד מחקרים בחנו את תהליכי ההתמודדות והגורמים התורמים לשימור תחושת המשמעות בקרב אוכלוסייה זו.
מטרות המחקר:
למחקר היו שלוש מטרות עיקריות: (1) לבחון את הקשרים בין הכרה חברתית, תמיכה חברתית והמשכיות הקשר עם הנכד שנפטר לבין נוכחות משמעות בחייהם של סבים וסבתות שכולים;
(2) לזהות את הגורמים המנבאים את נוכחות משמעות בחיים בקרבם; (3) לבחון האם תמיכה חברתית ו/או המשכיות הקשר עם הנפטר מתווכות את הקשר בין הכרה חברתית לנוכחות משמעות בחיים.
שיטה:
המחקר כלל 74 סבים וסבתות ישראלים שכולים, שגויסו באמצעות פאנל אינטרנטי ארצי (חברת Ipanel). מרבית המשתתפים היו סבתות (62.2%), נמצאו בזוגיות (77.0%), וגילם הממוצע היה 71.3 (SD = 6.78) (טווח 61–95). המשתתפים מילאו בטריית שאלונים שכללה משתני רקע ומשתני אובדן לצד שאלונים מתוקפים בעלי תכונות פסיכומטריות טובות והם: הכרה חברתית, תמיכה חברתית, המשכיות קשר עם הנפטר ומשמעות בחיים.
ממצאים ומסקנות:
נמצא כי הכרה חברתית ותמיכה חברתית מנבאות באופן חיובי נוכחות של משמעות בחיים, בעוד שהמשכיות הקשר עם הנפטר לא נמצאה קשורה באופן מובהק לנוכחות של משמעות בחיים. עוד נמצא כי תמיכה חברתית תיווכה את הקשר בין הכרה חברתית לנוכחות משמעות, כך שככל שההכרה החברתית הייתה גבוהה יותר, כך עלתה התמיכה החברתית ובעקבותיה תחושת משמעות בחיים. ממצאי המחקר מדגישים את הצורך להכיר בסבים וסבתות כשכולים כנדבך מרכזי במעגל האבל המשפחתי, ולפתח מענים מותאמים עבור אוכלוסייה זו על מנת לשמר נוכחות של משמעות בחייהם.
