ממשבר להזדמנות- האשפוז האקוטי כחלון הזדמנויות לזיהוי שבריריות והבנת גורמים מנבאים ומסבירים של מסלולי שבריריות: ממצאי מחקר פרוספקטיבי בשיטות מעורבות

רקע
שבריריות בגיל הזקנה היא מצב דינמי ובר-־שינוי, אולם מבוגרים החיים בקהילה במצב של טרום-שבריריות או שבריריות קלה, אשר עשויים להפיק את המרב מהתערבות מוקדמת, נותרים לעיתים קרובות בלתי מזוהים. מחקר זה מאמץ גישה מבוססת חוזקות וקידום בריאות מנקודת מבט עיסוקית, ורואה באשפוז האקוטי חלון הזדמנויות ייחודי לזיהוי מוקדם של אנשים זקנים עצמאיים בקהילה המצויים בסיכון להידרדרות תפקודית לאחר השחרור.

מטרת העבודה
לבחון מסלולי שינוי בשבריריות בשלושת החודשים שלאחר אשפוז גריאטרי אקוטי, ולזהות גורמים ביו-פסיכו-סוציאליים-עיסוקיים (BPSO) המבחינים בין אנשים המידרדרים, מתייצבים או משתפרים לאחר השחרור.

שיטות
בוצע מחקר פרוספקטיבי בשיטות מעורבות בקרב מבוגרים עצמאיים בקהילה בני 65 ומעלה שאושפזו במחלקה גריאטרית אקוטית N=40 בזמן האשפוז; N=30 במעקב לאחר שלושה חודשים. מצב השבריריות טרם האשפוז הוערך באמצעות שאלון FRAIL על בסיס דיווח רטרוספקטיבי במהלך האשפוז, ונבדק מחדש שלושה חודשים לאחר השחרור. בנוסף נערכו ראיונות חצי-מובנים בשתי נקודות הזמן, אשר נותחו באמצעות Reflexive Content Analysis.

ממצאים ומסקנות
זוהו שלושה מסלולי שינוי בקרב המשתתפים: הידרדרות (40%), שיפור (33%) ויציבות (27%). הניתוח האיכותני זיהה ארבעה מבנים מרכזיים אשר הבדילו בין הקבוצות: (א) משמעות עיסוקית, (ב) מעורבות ופעילות בקהילה ומבנה היום והשבוע, (ג) דפוסי שיח עצמי מוכווני מסוגלות לעומת אובדן, ו- (ד) תמיכה חברתית. הממצאים מדגישים את חשיבות הזיהוי המוקדם של גורמים ניתנים לשינוי במהלך האשפוז, ומציעים כיווני פעולה לצוותים רפואיים וטיפוליים לקידום התאוששות ומניעת הידרדרות בקרב זקנים החיים בקהילה לאחר אשפוז. ההיבט העיסוקי נמצא כמרכיב מרכזי בהסבר מסלולי שבריריות, ומרחיב את ההמשגה הקיימת במסגרת הביו-פסיכו-סוציאלית.