זיהוי הגורמים המקדמים והמעכבים את הפנייה לשירותי בריאות הנפש בקרב זקנים ערבים: מחקר איכותני בקרב אנשי מקצועות הבריאות בקהילה .

רקע: זקנים המשתייכים לקבוצות מיעוט אתני מצויים בסיכון מוגבר למצוקה רגשית, אך נוטים להשתמש פחות בשירותי בריאות הנפש. אף שהספרות זיהתה חסמים לפנייה לעזרה בגיל הזקנה, מרבית המחקרים התמקדו בקבוצות מיעוט בהקשרים מערביים. זקנים ערבים בישראל מהווים אוכלוסייה ייחודית, המתמודדת עם הצטלבות בין אתגרי הזקנה, מעמד מיעוט, פערים מבניים ונורמות קולקטיביסטיות. המודל ההתנהגותי של אנדרסן מספק מסגרת מתאימה להבנת השימוש בשירותים, באמצעות הבחנה בין גורמי צורך, גורמים מאפשרים וגורמי נטייה.

מטרה: לבחון את תפיסותיהם של אנשי מקצועות הבריאות בקהילה בנוגע לגורמים המעצבים את פנייתם של זקנים ערבים לשירותי בריאות הנפש.

שיטה: נערכו ראיונות חצי מובנים עם 20 אנשי מקצוע העובדים בקופות חולים ומעניקים שירות לזקנים ערבים: חמישה רופאי משפחה, חמישה רופאים גריאטריים, חמש אחיות וחמישה עובדים סוציאליים. הנתונים נותחו באמצעות ניתוח תמטי.

ממצאים: הניתוח זיהה חסמים התואמים את ממדי המודל של אנדרסן. גורמי צורך כללו החמרה במצב הבריאותי כגורם מרכזי לפנייה או להפניה. גורמים מאפשרים כללו תמיכה משפחתית מוגבלת וחסמים מבניים, כגון זמני המתנה ממושכים, נגישות גיאוגרפית נמוכה, מחסור בהכשרה מקצועית ייעודית וחוסר התאמה תרבותית. חוסר התאמה זו התבטא, בין היתר, במחסור באנשי מקצוע דוברי ערבית ובמודלים טיפוליים שאינם מותאמים לנורמות המגבילות ביטוי רגשי. גורמי נטייה כללו סטיגמה, אמונות דתיות ורמות נמוכות של אוריינות בריאות נפש ואוריינות דיגיטלית. נוסף לכך, מגדר גברי, השכלה נמוכה ומצב סוציו-אקונומי ירוד נמצאו כמאפיינים המפחיתים פנייה לעזרה.

מסקנות: הממצאים מדגישים צורך בהפחתת סטיגמה, בהגברת אוריינות בריאות נפש בקרב זקנים ובני משפחותיהם, בהכשרת אנשי מקצוע ובהתאמת מערכת הבריאות לחסמים תרבותיים, מבניים ודיגיטליים המשפיעים על נגישות זקנים ערבים לשירותי בריאות הנפש.