היבטים רב-תרבותיים של השתתפות בפעילויות יומיומיות ואיכות חיים בזקנה: השוואה בין יהודים וערבים בישראל

רקע: השתתפות בפעילויות יומיומיות משמעותיות מהווה גורם מרכזי בשימור הבריאות, הרווחה ואיכות החיים בגיל הזקנה. ההשתתפות ניתנת לבחינה באמצעות ממד אובייקטיבי (תדירות) וממד סובייקטיבי (חוויה אישית, הכוללת תחושת משמעות, שביעות רצון ומסוגלות). עם זאת, הזדמנויות ההשתתפות וחוויות ההזדקנות אינן אחידות, ומושפעות מהקשרים סוציו-אקונומיים ותרבותיים. לכן, קיימת חשיבות לבחינת דפוסי ההשתתפות ואיכות החיים בקרב זקנים מקבוצות מיעוט, כדי להבין לעומק פערים חברתיים ולקדם שוויון. בישראל, החברה מורכבת משתי קבוצות עיקריות, רוב יהודי ומיעוט ערבי, המציגות מאפיינים תרבותיים, דמוגרפיים וחברתיים נבדלים, המשליכים על תהליכי ההזדקנות ואיכות החיים.

מטרות העבודה: השוואת דפוסי ההשתתפות ואיכות החיים בקרב זקנים משתי האוכלוסיות (ערבים ויהודים) ובחינת הקשרים בין משתנים סוציו-דמוגרפיים, מצב בריאות והשתתפות לבין איכות החיים בכל אחת מהקבוצות.

שיטות: מחקר חתך כמותי והשוואתי. המדגם כלל 190 זקנים (90 ערבים ו-100 יהודים), בני 65 ומעלה, החיים בקהילה. כלי המחקר כללו שאלון רקע סוציו-דמוגרפי, מצב הבריאות הנתפסת, מדד לתסמיני דיכאון וחרדה (PHQ-4), שאלון "עושים חיים" (EDLQ-old) להערכת השתתפות אובייקטיבית וסובייקטיבית, ושאלון איכות חיים (WHOQOL-BREF).

ממצאים: קבוצת המיעוט דיווחה על השכלה נמוכה יותר, בריאות ירודה יותר, וציוני השתתפות ואיכות חיים נמוכים יותר בהשוואה לקבוצת הרוב. בשתי הקבוצות היכולת להסתדר כלכלית, ההשכלה, מדדי הבריאות וההשתתפות נמצאו במתאם מובהק עם איכות החיים. בקבוצת המיעוט נמצא מתאם גבוה יותר בין השתתפות סובייקטיבית לאיכות חיים.

מסקנות: הממצאים מצביעים על כך שהשתתפות ואיכות חיים משתנות בין זקנים מקבוצות אתניות שונות, וממדגישים את תפקידם של גורמים חברתיים על השתתפות ואת החשיבות שבעידוד להשתתפות אובייקטיבית וסובייקטיבית לשם שיפור איכות החיים, במיוחד בקרב קבוצות מיעוט. כמו כן, עולה הצורך בקידום שוויון דרך הרחבת ההזדמנויות למעורבות בפעילויות משמעותיות.