"רואים רחוק, רואים `שקוף`": כיצד נתונים וטכנולוגיה משנים את ניהול אוכלוסיית האזרחים הוותיקים ברשות המקומית

רקע:
הזדקנות האוכלוסייה בישראל, לצד מציאות מתמשכת של מעברים בין שגרה לחירום, מחייבות את הרשויות המקומיות להכיר לעומק את אוכלוסיית האזרחים הוותיקים ולפעול באופן מדויק לצורך זיהוי צרכים והתאמת מענים: כיצד לזהות בזמן את צרכיהם של האזרחים הוותיקים ולספק להם מענים מותאמים. בפועל, רשויות רבות מסתמכות על מידע חלקי, הן מכירות היטב את התושבים הפעילים, אך מתקשות לאתר אוכלוסיות "שקופות", אזרחים ותיקים שאינם משתתפים בפעילויות, אינם מוכרים לשירותי הרווחה ולעיתים נמצאים בסיכון מבלי שהרשות מודעת לכך.

מטרת העבודה:
להציג מודל חדשני לניהול אוכלוסיית האזרחים הוותיקים ברשות המקומית, המשלב מרשם חברתי עירוני ופלטפורמה טכנולוגית מבוססת נתונים, במטרה לאפשר קבלת החלטות מושכלת, חיזוק הקשר עם התושב הוותיק, איתור מוקדם של צרכים והיערכות מיטבית הן בשגרה והן במצבי חירום.

שיטות:
העבודה מתארת את פיתוחו ויישומו של מודל לניהול אוכלוסיית אזרחים ותיקים ברשות המקומית באמצעות WiseMap, פלטפורמה דיגיטלית שפותחה ב־AgeWise. המערכת מרכזת מידע ממקורות שונים לכדי תמונת מצב דינמית ועדכנית ומשלבת כלי ניתוח נתונים ובינה מלאכותית לצורך איתור והתאמה של מענים קהילתיים לצרכים המשתנים של התושבים. המודל משלב טכנולוגיה, ידע מקצועי בזיקנה ועקרונות של "מרשם חברתי עירוני", ומסייע לאנשי המקצוע לזהות מוקדם אוכלוסיות בסיכון, להרחיב את מעגל המשתתפים בפעילויות ולחזק את הקשר עם תושבים שאינם מוכרים למערכות השירות.

ממצאים ומסקנות:

הניסיון המצטבר מיישום המודל ברשויות מקומיות מלמד כי אחד האתגרים המרכזיים אינו מחסור במענים, אלא היכולת לזהות בזמן את התושבים הזקוקים להם ולחבר בינם לבין השירות המתאים. שילוב של מרשם חברתי, ידע מקצועי בזיקנה, נתונים ובינה מלאכותית מאפשר לרשות המקומית לפעול באופן פרואקטיבי יותר, לחזק את החוסן הקהילתי ולצמצם את תופעת האזרחים הוותיקים ה"שקופים".