זיהוי מוקדם של תוצאי שיקום בשיקום גריאטרי: פיתוח מודל פרוגנוסטי לתוצאים המצריכים התערבות מוקדמת

רקע:
בסיום שיקום גריאטרי חלק מהמטופלים יזדקקו לעזרה תפקודית וסוציאלית גבוהה מזו שקדמה לאירוע האקוטי (מוסד סיעודי, עובד זר וכיוצ"ב), וחלק מהמטופלים ידרדרו רפואית ללא השלמת השיקום. חיזוי מוקדם של הצורך בעזרה רבה יאפשר זמן היערכות לוגיסטית ורגשית של המטופל ומשפחתו בקהילה ללא עיכוב השחרור. במקביל, דירוג רמת הסיכון להתדרדרות רפואית יאפשר ניטור מותאם ואיזון כוח אדם בין המחלקות.

מטרה:
פיתוח והערכה של מודלים רבי-משתנים לזיהוי מוקדם של תוצאי אשפוז שיקום גריאטרי.

שיטות:
נשלפו נתונים ממאגרי המידע של ביה"ח בית רבקה עבור כל המאושפזים בשנים 2016-2025. שולבו נתוני קהילה מכללית שירותי בריאות. פותח מודל חיזוי בשיטות למידת מכונה ורגרסיה מולטינומית. התחזית חושבה שבוע אחרי תחילת השיקום. הביצועים נבדקו על שני מדגמי בדיקה שלא שימשו לאימון המודל. לכל מטופל המודל הפיק הסתברות לכל תוצא, וגרף עשרת הגורמים המובילים לסיכון האישי שלו לתלות-תפקודית והסיכון להתדרדרות רפואית.

ממצאים ומסקנות:
הקוהורט כלל 11,000 מאושפזים (גיל חציוני 80 שנים, משך אשפוז חציוני 5 שבועות). בשחרור 34% היו עצמאים או נזקקו לעזרה מעטה, 44% סיעודיים או תשושי-נפש (נזקקו לעזרה מלאה), ו־22% הדרדרו רפואית (אשפוז בבי"ח כללי או פטירה). המודל הדגים דיסקרימינציה מצוינת (AUC=0.82) וקליברציה טובה (Brier=0.22). עבור סף הסתברות אבסולוטית של ≥60%, המודל הגדיל את הערך החיובי המנבא (PPV) ביחס לשכיחות הכללית פי 3 עבור תלות-תפקודית ופי 2 ביחס לתלות-תפקודית. בתלות-תפקודית המנבאים המובילים היו ציוני שאלוני FIM, בי"תי, מינימנטל, iADL, ופרופיל עיסוקי טרום האשפוז. בהתדרדרות רפואית המנבאים המובילים היו ערכי בדיקות מעבדה ואבחנות.

לאור הוכחת ההיתכנות, נבחנת כעת הרחבה למרכזי שיקום נוספים. בעתיד מתוכנן ניסוי מבוקר למדידת תרומת המודל בשתי מחלקות תאומות.