התקדמות באמנה הבינלאומית לקידום זכויות בזקנה - מניו יורק לז׳נבה

רקע
הזקנה נותרה קבוצת האוכלוסייה vעיקרית היחידה ללא אמנת זכויות אדם בינלאומית של האו"ם. מצגת זאת מבוססת על מאמר ע״י שפורסם בירחון הבינלאומי של זכויות אדם באפריל 2026.
מטרה
מאמר זה עוקב אחר התפתחות המאמצים לסגור פערים נורמטיביים בזכויות של זקנים ובוחן את המעבר מקבוצת העבודה הפתוחה בנושא הזדקנות בניו יורק למועצת זכויות האדם בז`נבה.
שיטות
הניתוח - המבוסס על בחינה טקסטואלית של מסמכי האו"ם והליכים - ממקם את השינוי הזה בתוך רצף היסטורי רחב יותר: החל מההכרה המאוד כללית בזכויות בזקנה לפני 2010 - דרך תוכניות לא מחייבות של וינה משנת 1982, ומדריד משנת 2002 - ועד לתהליך קבוצת העבודההשאפתנית יותר אך בסופו של דבר תקוע (2010–2024).
ממצאים ומסקנות
לאחר יותר מעשור של דיונים וארבעה עשר מושבים, סיימה הקבוצה בניו יורק את עבודתה עם רשימה של 11 אפשרויות לפעולה שיש לשקול באופן "לא בלעדי", כולל אמנה בינלאומית מחייבת מבחינה משפטית. החלטה 78/324 של העצרת הכללית מאוגוסט 2024 קראה לגופי האו"ם הרלוונטיים לשקול המלצות אלו. כתוצאה מכך, באפריל 2025, אימצה מועצת זכויות האדם את החלטה 58/13, המקימה קבוצת עבודה בין-ממשלתית לגיבוש אמנה מחייבת מבחינה משפטית בנושא זכויות האדם בזקנה.

במצגת זו יטען כי מעבר זה - מהסביבה הפוליטית של ניו יורק למנגנון הזכויות של ז`נבה - מאותת על שינוי המסגור של ההזדקנות כסוגיית זכויות אדם ולא רק כסוגיית פיתוח חברתי או ״דאגה״ למדיניות. המצגת בוחנת ומנסה להסביר כיצד שינוי זה משקף דינמיקות כוח, אסטרטגיות סנגור ואפשרויות בתוך מערכת האו"ם. האמנה הבינלאומית תהווה כלי חיוני לשינוי השיח, העלאת המודעות ומיגר הגילנות.

Doron, I. I., & Perel-Levin, S. (2026)https://doi.org/10.1080/13642987.2026.2661918