
רקע
מודל התקווה של סניידר (Snyder, 1994) מגדיר תקווה כמערכת קוגניטיבית-מוטיבציונית מכוונת מטרה, המבוססת על סוכנות (Agency) ונתיבים (Pathways). אף שהמודל תרם רבות להבנת התקווה כמשאב חוסן, ולמחקר בתחום זה, הוא אינו נותן מענה מלא למציאות הגרונטולוגית, ולאתגרים שמציבים מצבי חיים כגון מחלות פרוגרסיביות, אובדנים מצטברים וחיים בצל אי-ודאות מתמשכת.
מטרה
עבודה זו מבקשת להמשיג את מושג ה -Waitpower כחוליה משלימה במודל התקווה המתמידה (Persevering Hope) של וורת`ינגטון (Worthington, 2011, 2023). בעוד Willpower ו -Waypower מקבילים למרכיבי ה-Agency וה-Pathways של סניידר , Waitpower - כוח ההמתנה - מתייחס ליכולת לשמר תקווה מעבר למטרה (Goal- transcendent) לאורך זמן גם כאשר התוצאה אינה סבירה או אף אינה אפשרית. בנוסף, תוצג גרסה עברית מותאמת קלינית של ה-Persevering Hope Scale ואפשרויות היישום שלה במחקר בקרב זקנים, בני משפחותיהם ומטפלים בישראל.
שיטה
ההמשגה נשענת על אינטגרציה בין מודל התקווה המתמידה, מחקרי נחישות (Grit) בזקנה וספרות העוסקת בתפיסת זמן וב"הווה המורחב" (ניצה אייל). לצד זאת יוצגו ממצאים ראשוניים ממחקר פיילוט איכותני (N=30) גילאי 70-85, המבוסס על ראיונות חצי-מובנים וניתוח תמטי של חוויות תקווה, המתנה ואי-ודאות.
ממצאים ומסקנות
הממצאים מצביעים על כך ש Waitpower אינה פסיביות אלא יכולת לשהות במרחב של אי-ודאות מתוך סבלנות אקטיבית, אורך רוח והנעה פנימית שאינה תלויה בתוצאה. שלוש תמות מרכזיות שעלו הן: אי-דחיקת הזמן, מיקוד קשב בהווה, קבלה והגדרה מחודשת של "טוב דיו" (Good Enough). בהקשר הישראלי של חיים בין שגרה לחירום, Waitpower עשויה להוות משאב חוסן בעל ערך קליני ומחקרי משמעותי עבור זקנים, משפחותיהם וצוותי מטפלים.
