
דליריום הוא אחד הסיבוכים השכיחים והמשמעותיים ביותר באשפוז של מטופלים זקנים, אך במקרים רבים אינו מזוהה בזמן. מחקרים מצביעים על קשר בין תרופות בעלות השפעה סדטיבית אנטי כולינרגית לבין סיכון מוגבר לדליריום, אולם שילוב מידע זה בתהליכי עבודה קליניים עדיין מוגבל.
בהרצאה יוצגו ממצאי מחקר רטרוספקטיבי שבחן 260 מטופלים בני 65 ומעלה בשלוש מחלקות פנימיות, ומצא כי עומס תרופתי סדטיבי (Sedative Drug Burden) ופוליפרמסיה היו קשורים באופן עצמאי לסיכון מוגבר להתפתחות דליריום במהלך האשפוז. נמצא כי עומס סדטיבי בעת הקבלה לאשפוז וכן ביממה שקדמה להופעת הדליריום העלו משמעותית את הסיכון להתפתחותו, בעוד שעומס אנטיכולינרגי לא נמצא קשור באופן מובהק.
מעבר להצגת הממצאים המחקריים, ההרצאה תתמקד ביישום המעשי שלהם במסגרת תפיסת ה-Age-Friendly Hospital ומודל ה-4M יוצג תהליך פיתוח והטמעה של דוח ממוחשב המבוסס על Drug Burden Index (DBI), המאפשר זיהוי אוטומטי של מטופלים עם עומס תרופתי סדטיבי/אנטיכולינרגי גבוה. הדוח משמש כלי עבודה לצוות הגריאטריה והרוקחות לצורך איתור מוקדם של מטופלים בסיכון, תיעדוף התערבויות רוקחיות, בחינה מחודשת של טיפול תרופתי סדטיבי וקידום תהליכי deprescribing .
בנוסף יוצג מודל עבודה רב-מקצועי לאיתור יזום של מטופלים זקנים בסיכון לפיתוח דליריום כבר בשלבי האשפוז הראשונים, תוך שילוב נתונים קליניים, תפקודיים ותרופתיים. ההרצאה תדגים כיצד ניתן לתרגם ממצאי מחקר לכלי עבודה יישומיים התומכים בבטיחות הטיפול, מניעת הידרדרות תפקודית ושיפור איכות הטיפול במטופל הזקן.
