גיל ביולוגי ומצוקה נפשית כמדדים לפערים בריאותיים בין יהודים לערבים בגיל הביניים בישראל

רקע: פערי בריאות בין יהודים לערבים בישראל תועדו בהרחבה, במיוחד בתחומי תחלואה כרונית, ותוחלת חיים. רוב המחקרים מתמקדים בזקנה וקיים מחסור במחקרים הבוחנים פערי בריאות בגילאי ביניים. גיל ביולוגי משמש מדד להזדקנות מואצת טרם הופעת מחלות קליניות. גיל ביולוגי מחושב לרוב כמדד פיזיולוגי אך נמצא קשור לתפקוד קוגניטיבי ובפרט לתפקודים ניהוליים וכן למצוקה נפשית.

מטרת העבודה: לבחון פערי בריאות בין יהודים לערבים בגילאי ביניים באמצעות מדד הגיל הביולוגי תוך הבנת תרומת התפקוד הקוגניטיבי והמצוקה הנפשית לקשר זה.

שיטות: מחקר חתך שכלל 221 מבוגרים בגילאי 41-46 שנים (57% נשים), מהם 112 יהודים ו־109 מוסלמים. גיל ביולוגי חושב באמצעות האלגוריתם Klemera-Doubal ‏(KDM), המבוסס על מדדים מטבוליים ואנתרופומטריים. תפקודים ניהוליים הוערכו באמצעות מבחני Trail Making Test ו־Stroop, מצוקה נפשית נמדדה באמצעות שאלון Kessler- 6, ומצב סוציו־אקונומי הוערך לפי הכנסה והשכלה.

ממצאים ומסקנות: למרות שלא נמצא הבדל בממוצע גיל כרונולוגי בין הקבוצות (43.98 בקרב יהודים לעומת 43.62 בקרב ערבים), הגיל הביולוגי הממוצע היה גבוה בכשמונה שנים בקרב המשתתפים הערבים (51.26 לעומת 43.45; p<0.001). פער זה מצביע על הזדקנות מואצת כבר בגיל הביניים. בנוסף, המשתתפים הערבים דיווחו על רמות גבוהות יותר של מצוקה נפשית (2.05 לעומת 1.27), מצב סוציו־אקונומי נמוך יותר (2.70 לעומת 3.11), וביצועים נמוכים יותר במבחני תפקודים ניהולים: Stroop ‏(40.35 לעומת 48.35) ו־Trail Making Test B ‏(79.35 לעומת 54.16) בהשוואה ליהודים (p<0.01). במודלים רב-משתניים נמצא כי שיוך קבוצתי היווה מנבא מרכזי של גיל ביולוגי, בעוד שהשפעת המצוקה הנפשית נחלשה לאחר הכללת משתנה הקבוצה. ממצאים אלו מדגישים את גיל הביניים כחלון הזדמנויות קריטי להתערבויות לצמצום פערים בריאותיים והזדקנות מואצת בישראל.