פגיעות וחוסן בקרב אנשים זקנים בעראב אל עראמשה בעת המלחמה

רקע: מלחמה ועקירה מהוות גורמי דחק משמעותיים עבור אנשים זקנים, המתמודדים לעתים עם אתגרים רגשיים, בריאותיים וחברתיים. לצד זאת, מחקרים מצביעים גם על משאבי חוסן בקרב אנשים זקנים במצבים אילו. בעוד שהמחקר מדגיש התמודדויות מורכבות אילו, מעט תשומת לב ניתנה להקשרים התרבותיים והסביבתיים המעצבים את חוויותיהם של אנשים זקנים במצבי מלחמה ועקירה

מטרות: המחקר בחן כיצד אנשים זקנים בכפר הבדואי־ערבי ערב אל־עראמשה, הממוקם לאורך גבולה הצפוני של ישראל והיה היישוב הערבי היחיד שפונה במהלך מלחמת חרבות ברזל, חוו את המלחמה והפינוי והתמודדו עמם.

שיטה: נערכו ראיונות חצי־מובנים עם 14 אנשים זקנים מערב אל־עראמשה, שבמהלך המלחמה התפנו, נשארו בביתם או חזרו אליו. הראיונות הוקלטו, תומללו ונותחו תמטית. החוקרות קראו את התמלילים, קידדו יחידות משמעות באופן עצמאי, גיבשו תמות ותת־תמות, ודנו בהבדלים בפרשנות. בהמשך פותחה מפה תמטית, והתמות הוגדרו וחוזקו באמצעות ציטוטים מייצגים.

ממצאים ומסקנות: מהניתוח עלו שתי תמות מרכזיות: פגיעות, שכללה את האיום הנתפס של המלחמה ואת מחירה הרגשי, ובהם פחד, הפרעות שינה בעקבות הפגזות, החמרה במצב הבריאותי והקוגניטיבי, בדידות ושעמום הקשורים לעקירה ולמוגבלות בניידות; וחוסן, שהתבטא באסטרטגיות התמודדות המבוססות על אמונה באלוקים כמקור למשמעות ויציבות, תקווה לשלום ולביטחון, וסבלנות לנוכח אי־הוודאות המתמשכת.

המחקר מדגים את השילוב המורכב בין פגיעות לחוסן בקרב אנשים זקנים בזמן מלחמה, ומדגיש את תפקידו של ההקשר התרבותי בעיצוב דרכי ההתמודדות. בניגוד למחקרים מערביים המדגישים סוכנות אישית, המשתתפים נשענו בעיקר על משאבים דתיים ומסורתיים.

ממצאים אלה מדגישים את הצורך בפרקטיקה ובמדיניות בעלות כשירות תרבותית. שילוב חוזקות תרבותיות לצד התייחסות לפגיעויות עשוי לסייע לעובדים סוציאליים ולקובעי מדיניות לפתח מענים מותאמים ויעילים עבור קהילות מיעוט במצבי מלחמה ועקירה.