חוסן ופגיעות בקרב וותיקי קיבוץ (75+) שנעקרו מבתיהם בעוטף עזה, בעקבות ה- 7 באוקטובר

ההרצאה עוסקת בחברי קיבוץ בני 75+, מקיבוצי עוטף עזה, שנפגעו באירועי ה-7 באוקטובר 2023. קיבוציהם נכבשו בידי מחבלים, בני משפחותיהם נרצחו או נחטפו, בתיהם נבזזו ונשרפו והם נאלצו לעזוב את המקום אותו הקימו ובו חיו במשך עשרות שנים. תחילה פונו לבתי מלון או לבתי משפחותיהם, ובהמשך עברו לדיור מוגן לאתרים מגורים זמניים של הקיבוץ. רק מיעוטם חזרו לקיבוץ המקורי.

החשיפה לטראומה אישית ואומית כה קשה בזקנה, מעלה שאלות בדבר דרכי ההתמודדות שלהם, במיוחד כאשר גם הקהילה עצמה נפגעה, והאירוע הטראומטי טרם הסתיים, שכן לא כל החטופים חזרו. האם הם מפגינים חוסן המתבטא במציאת משמעות, במעורבות משפחתית וקהילתית ובניקטת אסטרטגיות התמודדות חיוביות, או שמא החוסן והפגיעות שזורים זה בזה או מתקיימים בעת ובעונה אחת? האם לצד העשייה, התקווה והמחויבות לקהילה הם מתמודדים גם עם הידרדרות בריאותית, תחושת הזדקנות מואצ, אובדן הבית וחוסר ודאות לגבי עתידם ועתיד הקיבוץ?

המחקר מבוסס על ראיונות נרטיביים עם 20 חברי קיבוץ בני 91-75, שנערכו כשנה וחצי לאחר האירוע. הממצאים מצביעים על קיומם בו-זמנית של חוסן ופגיעות. חלק מהמשתתפים הסתגלו לחיים בדיור המוגן ובאתרי המעבר, והגדירו מחדש את משמעות הבית והקהילהץ אחרים מעורבים בשיקום הקביוץ, בתמיכה בחברים ובשימור זיכרון האירועים, אף שאינם בטוחים שישובו לגור בו. לצד תחושות לימינליות וחוסר ודאות, בולטת הנחישות להמשיך ולהיאבק בחיים.