
רקע:
עמותת "עמך" מציעה מיום הקמתה (1987) מרחב טיפולי לתמיכה נפשית וחברתית (פסיכוסוציאלית) בעבור שורדי השואה. אלו ניצבים כיום בפני אתגר הסתגלותי מקביל: התמודדות עם אתגרי הזקנה לצד ההשלכות המאוחרות של הטראומה מעברם. התמודדות זו עלולה להוביל למצוקה רגשית המתקשרת לחרדת תלות ופגיעה בתפיסת השליטה הכוללת. מתוקף הנסיבות, העמותה נמצאת בהליך מתמשך של הטמעה והתאמת שירותיה לצרכי שורדי השואה לעת זקנתם.
מטרה: הטמעת נדבך גרונטולוגי בשירות פסיכוסוציאלי והקמת "מרכז לקידום הזדקנות מיטבית" מתוך ידע ונסיון ארוך שנים בטיפול בזקנים שורדי השואה. השירות ישקף מעטפת הוליסטית הכוללת מענים גרו-פסיכוסוציאליים במרחב אחד ("One stop shop"). השירות יסייע במניעה, צמצום ודחיקה של פגיעות פוטנציאלית לצד הנגשת משאבים פנימיים וחיצוניים העשויים לשמש כמשאבי התמודדות וקידום חוסן.
תיאור/שיטות:
הנדבך הגרונטולוגי משולב באמצעות כלי מובנה של "ניהול הטיפול" ("Care management") תוך שילוב דגשים המותאמים לאוכלוסייה המבוגרת. המהלך כרוך ברצף התערבותי מובנה, שראשיתו בהערכה אינטגרטיבית המשלבת דגשים מתחום בריאות הנפש ומתחום הגרונטולוגיה. על סמך האבחון מוצעת תכנית התערבות אישית הכוללת השתלבות בשירותים פסיכוסוציאליים במסגרת המרכז לצד תיווך לשירותים חיצוניים. הפונה נחשף למענה אינטגרטיבי המסייע לשמר רצף טיפולי תוך התגברות על תופעת הפיצול המובנה למערך השירותים לזקנים בישראל.
מסקנות:
השירות המוצע עשוי לענות על הצורך בקידום בריאותם ושלומותם של כלל הבאים בשעריו מתוך ההתייחסות למימדי בריאות פיסיים, נפשיים וחברתיים. ערך מוסף קשור בהפחתת הצורך בסידור מוסדי מתוך הערך של "הזדקנות בקהילה" (("Aging in place". המהלך אף עשוי להפחית את העומס הקיים ברשויות ועומד בהלימה עם החלטת ממשלה הקוראת לקידום "הזדקנות מיטבית" (127). מוצע כי המודל יופץ לכלל האוכלוסייה המבוגרת והמשפחות מטפלות בכל רחבי הארץ.
