יכולת פנימי (Intrinsic Capacity) כמנבא לאריכות ימים בגילים 70–100

רקע: יכולת פנימית (Intrinsic Capacity, IC) הוצעה על ידי ה WHO ב2015 כמודל וגם כמדד מרכזי להזדקנות בריאה.

מטרת המחקר: הייתה לבחון את שכיחותה של IC בגילים 70–100 ואת הקשר בינה לבין הישרדות.

שיטות: מחקר האורך הירושלמי (1990–2021) עקב באופן פרוספקטיבי אחר מדגם מייצג של תושבי קהילה ילידי 1920–1921, שנבדקו בגילים 70, 78, 85, 90, 95 ו-100 (n=604, 1024, 1222, 729, 508, 205 בהתאמה). היכולת הפנימית (0–100) חושבה כמדד משולב הכולל קוגניציה (MMSE), מצב פסיכולוגי (דיכאון), חיוניות (BMI), ניידות (מעבר מכיסא) ותפקוד חושי (ראייה ושמיעה). נתוני תמותה נאספו לאורך המעקב, ובוצעו ניתוחי הישרדות מסוג קפלן–מאייר ומודלי Cox.

תוצאות: הציון הממוצע של IC ירד באופן עקבי עם הגיל: 75.8 בגיל 70, 74.0 בגיל 78, 66.7 בגיל 85, 64.5 בגיל 90, 63.5 בגיל 95 ו-51.8 בגיל 100. בכל הגילים נמצא ציון גבוה יותר בקרב גברים בהשוואה לנשים. ירידה דומה נצפתה בכל אחד מהתת תחומי ב-IC. רמות גבוהות יותר של IC נמצאו קשורות באופן עקבי להישרדות טובה יותר לאורך המעקב, למעט בתקופה שבין הגילים 78–85. לאחר התאמה למין, השכלה ומדד התחלואה הנלווית של צ`רלסון, IC נותרה מנבא עצמאי לתמותה בגילים 70, 85 ו-90.

מסקנות: IC יורדת באופן עקבי בין הגילים 70–100 ומהווה מדד פשוט ויעיל להערכת הזדקנות ולהישרדות עתידית. ממצאים אלו תומכים בשילובה ככלי להערכת הזדקנות בריאה ולזיהוי אוכלוסיות בסיכון.