התמקצעות צוותי מאוחדת בטיפול באדם הזקן בקהילה באמצעות פרוטוקול התערבות מובנה

רקע:
הזדקנות האוכלוסייה והעלייה במספר האזרחים הוותיקים החיים בקהילה מציבות אתגרים מורכבים בפני מערכת הבריאות. אוכלוסייה זו מאופיינת בריבוי מחלות כרוניות, ירידה תפקודית, ריבוי תרופות וצרכים פסיכו־סוציאליים. צוותי סקטור האחיות והשירות הסוציאלי בקהילה ממלאים תפקיד מרכזי בזיהוי צרכים, ליווי, תיאום טיפול, תמיכה בבני משפחה וקידום איכות החיים. לצד זאת, עלה צורך בגיבוש תהליכי עבודה סדורים, אחידים ומבוססי ידע מקצועי, שיאפשרו מתן מענה כוללני ומותאם לצורכי האדם הזקן ומשפחתו.

מטרות:
פיתוח תורת טיפול ופרוטוקולי עבודה ייעודיים לצוותי האחיות והשירות הסוציאלי במאוחדת, במטרה ליצור שפה מקצועית אחידה, לחזק את תפקיד אנשי המקצוע כמנהלי טיפול ולקדם התערבות כוללנית, מותאמת אישית ורב־תחומית עם אזרחים ותיקים ובני משפחותיהם.

שיטה:
הפיתוח התבסס על סקירת ספרות מקצועית ועדכנית בתחום הגריאטריה, האחיות והעבודה הסוציאלית. גובשו עקרונות להתערבות ביו־פסיכו־סוציאלית, זיהוי גורמי סיכון, קידום אוריינות בריאות, מניעת הידרדרות ושיפור רצף טיפולי. בסקטור האחיות עודכנה תורת הטיפול לכלל האחיות ונכתב פרוטוקול ייעודי לאחיות מומחיות בגריאטריה. במקביל, פותחו בשירות הסוציאלי פרוטוקולי התערבות מובנים, המתמקדים בעבודה רגשית של העו"ס עם אזרחים ותיקים ומטפלים עיקריים וכוללים ליווי קצר מועד, מיפוי צרכים ומשאבים, חיזוק תחושת שליטה ומשמעות, עבודה עם רשתות תמיכה, הנגשת זכויות ותכנון המשך טיפול בקהילה.

ממצאים ומסקנות:
פיתוח תורת טיפול ופרוטוקולי עבודה מובנים תורם לאחידות מקצועית, חיזוק שיתופי פעולה בין מקצועיים, שיפור איכות הטיפול והרחבת האפשרות להתערבות מוקדמת ומותאמת. בנוסף, הפרוטוקולים תורמים לטיפול קליני מיטבי מבוסס עובדות וגישות התערבות, שומרים על הרצף הטיפולי, צמצום אשפוזים חוזרים, שימור תפקוד ואיכות חיים והתמודדות מיטבית עם אתגרי הזדקנות האוכלוסייה בישראל.