האם קיים קשר בין הפרעות קשב ומחלת פרקינסון

בשנים האחרונות מתגבשת הבנה חדשה לגבי הקשר האפשרי בין הפרעות נוירו‑התפתחותיות בילדות, ובעיקר ADHD, לבין מחלות נוירודגנרטיביות המופיעות בגיל המבוגר, כגון מחלת פרקינסון (Parkinson’s Disease – PD). שני המצבים חולקים מאפיינים ביולוגיים משותפים, ובראשם פגיעה במערכות דופמינרגיות במוח.

ב‑ADHD קיימת תת‑פעילות של דופמין ונוראדרנלין, הנובעת משילוב בין גורמים גנטיים (מעל 100 גנים מזוהים, כולל DAT ו‑DRD4) לבין גורמים סביבתיים. במקביל, ב‑PD מתרחשת ירידה פרוגרסיבית של נוירונים דופמינרגיים ב‑Substantia Nigra, יחד עם הצטברות גופיפי לואי (α‑synuclein). הדמיון במסלולים המוחיים המושפעים בשתי ההפרעות מהווה בסיס ביולוגי לקשר אפשרי ביניהן.

הספרות המדעית הראשונית תומכת בחיבור זה: 2020 Oct 7. מחקר אפידמיולוגי מטייוואן הראה כי חולי פרקינסון היו בעלי סבירות גבוהה פי 2.8 לאבחנת ADHD בעבר.

במחקר הנוכחי, המבוסס על נתוני קופת חולים בישראל (2010–2022), נבדקו 13,098 חולי פרקינסון מעל גיל 50, מתוכם 445 עם היסטוריה של ADHD. נמצא כי היסטוריה של ADHD העלתה ב‑33% את הסיכון להתפתחות פרקינסון. בנוסף, הגיל הממוצע להופעת המחלה היה צעיר משמעותית בקרב חולי ADHD — 72.7 לעומת 78.4 בחולים ללא ADHD. לא נמצא הבדל משמעותי במדדי מחלות רקע, מה שמרמז שהקשר אינו מוסבר על ידי תחלואה נלווית.

ממצאים אלו מחזקים את ההשערה שהפרעת קשב בילדות עשויה לשמש כגורם סיכון עצמאי להופעת מחלת פרקינסון בגיל המבוגר, ומדגישים את חשיבות בחינת מנגנונים נוירוביולוגיים משותפים ויצירת מסלולי מניעה ואיתור מוקדם.