
רקע:
בחיפה חיים כ- 60,000 אזרחים ותיקים מתוכם כ- 30% בסיכון לבדידות וכ- 10% בעוני ובדידות. מחד קיימים פערי מידע בין מערכות הבריאות והרווחה, עקב מגבלות חיסיון מידע רפואי ומאידך, קיים מצד האזרחים הללו, חוסר רצון לקשר עם הרווחה בשל חשדנות, חוסר אמון, בושה או חוסר אונים, המקשות על איתור מוקדם ומתן מענה יעיל.
מטרות:
פיתוח תוכנית לאיתור, לווי ותמיכה באזרחים אלו, באמצעות יצירת רצף טיפולי בין הרווחה, הבריאות והקהילה. חיזוק שיתופי פעולה למניעת התדרדרות למצבי סיכון.
שיטות:
בניית מאגר ידע עירוני משותף על בסיס מיפוי השירותים ועמותות, ראיונות עומק עם צוות הרווחה, פיתוח שגרות שיתוף מידע, ולמידת מודלים בינלאומיים. נבנה שיתוף פעולה עם קופת חולים כללית לצורך זיהוי מוקדם, תיאום סיוע ושפה מקצועית משותפת.
ממצאים:
במהלך הפרויקט נבחנו מודלים בינלאומיים להתערבות (כמו המודל היפני), בוצעו מיפוי השירותים העירוניים והארציים, התקיימו ראיונות עומק עם צוות הרווחה. מונתה רכזת שהנגישה את המידע לכל שותפי התפקיד.
הממצא המרכזי: ביזור השירותים בין הגורמים, ולכן נעשה ניסיון לחיבור המערכות וליצירת שפה משותפת. ניתן לזהות פתיחות לשיתופי פעולה למרות האתגרים.
מסקנות
השלב הראשון הוא חיזוק הקשרים הנרקמים בין המערכות, כדי לשנות זאת נדרשת תשתית שתאפשר מערכת משותפת שתביא לתועלות של הצלת חיים, מניעת מצבי חירום, שיפור רווחה נפשית ופיזית, חיזוק החוסן הקהילתי וחיסכון משמעותי.
ברמה האישית, התהליך חשף בפניי עולם תוכן שלא הכרתי וחיזק בי את האמונה שבאמצעות חזון, רצון טוב והתמדה אפשר לשנות מציאות. החלום לראות מערכת מידע מאוחדת, שתסייע לפעול יחד למען אותם אנשים שהכי זקוקים לכך.
