השפעת רמת האוריינות הדיגיטלית של זקנים על בדידותם החברתית והרגשית

רקע ומטרת המחקר

תופעת הבדידות בקרב זקנים מהווה "איום בריאותי דחוף" וגורם סיכון משמעותי לתחלואה, ירידה קוגניטיבית ותמותה מוקדמת, אשר קרוב לוודאי התעצמה בישראל בעקבות מלחמת "חרבות ברזל". למרות הפריחה בשימוש בטכנולוגיות מידע ותקשורת, טרם התברר דיו האם וכיצד האוריינות הדיגיטלית מסייעת להפגת מצוקת תחושת הבדידות. מטרת המחקר הייתה לבחון את הקשר בין רמת האוריינות הדיגיטלית לתחושת הבדידות החברתית והרגשית.

שיטה

המחקר תוכנן כמחקר כמותי מבוסס שאלון מובנה שהופץ באופן מקוון באמצעות חברת iPanel. אוכלוסיית המחקר כללה מדגם של 304 משתתפים בני 65 ומעלה החיים בקהילה. כלי המחקר התבסס על סולם דה יונג-חירפלד (De Jong Gierveld) למדידת בדידות רגשית וחברתית, לצד מדדים להערכת רמת שליטה ותדירות שימוש בטכנולוגיה, רמת ניידות, קיומם של תחביבים ועוד.

ממצאים עיקריים

הממצאים מציגים תמונה המאתגרת, במידה מסוימת, הנחות וממצאים בספרות קיימת:

· בניגוד לתפיסה הרווחת שלפיה הטכנולוגיה היא כלי אולטימטיבי להרחבת רשתות חברתיות, במחקר הזה נמצא כי הטכנולוגיה מתפקדת בעיקר כפלטפורמה להפגת בדידות רגשית דרך שימור וחיזוק קשרים משפחתיים ואינטימיים קיימים, ופחות ככלי ליצירת תחושת השתייכות קהילתית (בדידות חברתית).

· נמצא שבקרב אנשים עם מוגבלות בניידות, רמת האוריינות הדיגיטלית לא משפיעה באופן מובהק על תחושת הבדידות החברתית .

· מהנתונים עולה כי זקנים העוסקים בתחביב קבוע מדווחים על רמות נמוכות יותר של בדידות רגשית בהשוואה לאלה שכלל אינם עוסקים בתחום עניין בעל משמעות. נמצא גם שהתרומה של תחביב להפגת בדידות רגשית חזקה, במידת מה, מהתרומה של אוריינות דיגיטלית.