מ`הון צעיר` ל`הון קולי`: אומניות שירה מדוברת בגיל הביניים מבצעות `ניהול גיל` כהתמודדות מול הזדקנות וגילנות

מחקר זה מתמקד בנשים ב`גיל הביניים` (גיל 50–70), ובוחן את התמודדותן עם הזדקנות וגילנות דרך שירה מדוברת. מושג זה בא להדגיש את החוזקות והיתרונות הגלומים בתקופת החיים הלימינלית של "בין לבין", הרוויה בפוטנציאל לעיצוב הזהות מחדש, בניגוד לתפיסות המסורתיות הרואות בזקנה כישלון או דעיכה. שירה מדוברת היא אומנות פרפורמטיבית אשר נכתבת בשפה יומיומית ומיועדת לביצוע חי מול קהל. המיקוד במחקר זה הוא באובדן המראה הצעיר שגורם לפיחות בערכן החברתי של נשים בגיל הביניים, ומגביר הן את הגילנות כלפיהן והן את הגילנות העצמית. זהו מחקר איכותני מבוסס-אומנות (Arts-Based Research), המשלב מתודולוגיה של לימודי מגדר וגרונטולוגיה ביקורתית, כדי לנתח את קולותיהן של 22 אומניות שירה מדוברת בישראל. דרך ניתוח איכותני תמטי של ראיונות עומק מובנים למחצה וחקירה פואטית של שירים מדוברים נחשפת טרנספורמציה רדיקלית שבה הנשים ממירות הון צעיר בהון קולי, ומול ה`מחיקה` החברתית האומניות מדגישות את יתרונות הגיל. במחקר זה, פרקטיקת `ביטול גיל חתרנית` (Undoing-age) – כמרחב של התרסה והתנגדות – עוברת התפתחות תיאורטית, ותחתיה מוצגת פרקטיקת `ניהול גיל` (Managing-age): פעולה פרו-אקטיבית שבה נשים מנהלות באופן פעיל את ההון האישי שלהן ולוקחות בעלות מלאה על ערכן העצמי במרחב הציבורי.

מילות מפתח: גיל הביניים; גילנות; שירה מדוברת; הון קולי; ניהול גיל.