תפיסותיהם של זקנים ערבים בישראל ביחס לאוריינות בריאות נפשית (פוסטר)

רקע: אוריינות בריאות נפש עשויה להשפיע על זיהוי מצוקה נפשית, פנייה לעזרה ושימוש בשירותי בריאות הנפש. למרות חשיבותה, הידע בנושא בקרב זקנים מקבוצות מיעוט אתני עדיין מוגבל.

מטרת המחקר: לבחון כיצד זקנים ערבים בישראל מגדירים ומבינים אוריינות בריאות נפש, לאור המודל הרב־ממדי של ג׳ורם (Jorm, 2000), הכולל זיהוי מצוקה נפשית, גורמי סיכון, עזרה עצמית, עזרה מקצועית, חיפוש מידע ועמדות כלפי פנייה לעזרה.

שיטה: המחקר מבוסס על גישה איכותנית פרשנית. הנתונים נאספים באמצעות ראיונות עומק חצי־מובנים עם זקנים ערבים בישראל. עד כה רואיינו שמונה משתתפים בני 67–85, מחציתם נשים, שגויסו באמצעות מרכזי יום בשיטת דגימת נוחות. איסוף הנתונים צפוי להסתיים ביולי 2026 ויכלול 20 משתתפים. הנתונים נותחו באמצעות ניתוח תמטי.

ממצאים: ניתוח ראשוני של הראיונות, בהתאם לממדי המודל, מצביע על כך ש־(1) זיהוי מצוקה נפשית היה מגוון, ונע בין זיהוי המצב כמצוקה או קושי נפשי לבין פירושו כתגובה טבעית להזדקנות, כבעיה גופנית או כירידה קוגניטיבית; (2) גורמי הסיכון כללו בדידות, אובדנים, ירידה בריאותית, קשיים כלכליים, המצב הביטחוני והאלימות בחברה הערבית; (3) דרכי עזרה עצמית כללו תפילה, קריאת קוראן, שמירה על שגרה, פעילות חברתית, מרכזי יום והתמודדות עצמית; (4) רופא המשפחה נתפס ככתובת מרכזית לסיוע, ולצדו הוזכרה העובדת הסוציאלית כמקור תמיכה; (5) חיפוש מידע התאפיין בשימוש מוגבל במידע דיגיטלי ובהעדפה למידע מאנשי מקצוע, ולעיתים בסיוע בני משפחה; (6) בלטו בושה, סטיגמה וחשש מתיוג כ"משוגע".

מסקנות: הממצאים מדגישים את חשיבות ההקשר התרבותי, המשפחתי והדתי בעיצוב אוריינות בריאות הנפש בקרב זקנים ערבים. כמו כן, הם מצביעים על צורך בהתערבויות מותאמות תרבות להפחתת חסמים ולקידום פנייה לעזרה, לצד חיזוק השימוש במידע דיגיטלי.