
מינניות וגילנות מוכרות כשני מנגנונים חברתיים עוצמתיים, מעצבי חשיבה ומפלים. הם פועלים באמצעים גלויים וסמויים לקבע דימויים ותפיסות המשפיעים לא רק על קובעי מדיניות ועל הציבור הרחב, אלא גם מופנמים על ידי בני ובנות הקבוצה המתויגת, ועלולים לעצב אצלם תפיסה עצמית פחותת ערך.
הפרויקט "פורשים ופורחים" שיזמתי ב 2022 עבור השירותים החברתיים העירוניים ברעננה מדגים אימוץ והתאמת עבודה קבוצתית אינרוספקטיבית, לפי מודל של פמיניסטיות משנות ה 70 של המאה הקודמת.
המודל המקורי נועד להעצמת נשים על ידי העלאת מודעותן למינניות, ולמנגנונים התרבותיים המקטינים, מדירים ומסלילים אותן, ומפחיתים את ציפיותיהן מעצמן. בהנחיית קבוצות גמלאים לפי מודל זה מושגת תוך מספר מפגשים שינוי בתפיסה העצמית של הגמלאים, התחברות למשאבים האישיים שלהם, ותובנות אודות המניפולציות הרגשיות, והדימוי העצמי השלילי הנגרמים על ידי גילנות.
הבהרת הפוגענות שבהפחתת ערך הא/נשים המבוגרים בעיני הסביבה, הגורמת להפנמה גם בעיני עצמם, קרי לגילנות עצמית, ועידוד בני 60+ לדחות מעליהם גילנות ולפעול נגדה, הם מכפילי כוח התורמים בו זמנית להדיפת הזלזול מצד החברה והרשויות, וכן להעלאת תחושת הערך העצמי והמסוגלות של המשתתפים. התוצאה היא העלאת סיכוייהם להעז ולנצל את יכולותיהם ואת משאביהם האישיים.
הקניית כלים לראיה ביקורתית של המנפולטיביות של ההבניה החברתית (הסוציאליזציה) מעצימה ומגבירה את האופטימיות של הגמלאיות והגמלאים ואת סיכוייהם לפריחה לאחר הפרישה.
