כיצד זיהוי פרואקטיבי של זקנים והערכה גריאטרית על ידי אחיות בקהילה משפיע על תוצאי בריאות של זקנים?

רקע:
הזדקנות האוכלוסייה בישראל מואצת ומלווה בעלייה בתחלואה ובירידה תפקודית. הערכה גריאטרית כוללנית (CGA) המבוססת על שילוב נתונים קליניים ומנהליים, מאפשרת זיהוי מוקדם של זקנים בסיכון והתאמת התערבויות במטרה למנוע הידרדרות. נציג כיצד שילוב מודלים לחיזוי סיכון במערכות מידע ארגוניות בשירותי בריאות כללית – תמכו בגישה פרואקטיבית לניהול בריאות האוכלוסייה.

מטרה:
לבחון את השפעת ביצוע בדיקות סינון והערכה גריאטרית, לצד מעקב מקצועי, על תוצאי בריאות ושימוש בשירותי בריאות בקרב זקנים בקהילה.

שיטות:
מחקר רטרוספקטיבי שהתבסס על נתוני קופת חולים וכלל 135,445 מבוטחים בני 65+ אשר זוהו כבעלי סיכון להידרדרות ואשפוז באמצעות מודל חיזוי ייעודי (2015–2019). המודל שולב במערכת מידע ארגונית והפיק רשימות מטופלים ברמת המרפאה, אשר בוצעו להם אומדנים שונים על-ידי אחיות הקהילה. נותחו תוצאים חצי שנה לפני ההתערבות, חצי שנה לאחריה ושנה לאחריה

ממצאים:
לאחר 6 חודשים נצפתה ירידה מובהקת של 46.8% בשברי ירך (p<0.001) וירידה של 17.9% בימי אשפוז (p=0.008), לצד עלייה משמעותית בטיפול מניעתי: חיסוני שפעת עלו ב-53.1% וחיסוני פנאומוקוק ב-96.3%. כמו כן נרשמה עלייה בביקורי רופא ואחות (5.4% ו-17.8%, בהתאמה), שנקשרה לירידה בשימוש בשירותים אקוטיים (p<0.01). האפקט נחלש לאחר שנה, אך נותר מובהק בחלק מהמדדים.

מסקנות והשלכות למדיניות:

הממצאים מדגימים מסלול פעולה מבוסס-נתונים: החל מזיהוי פרואקטיבי של זקנים בסיכון באמצעות מודלי חיזוי, דרך הערכה גריאטרית על ידי אומדני תפקוד, קוגניציה, נפילות וכו` והתאמת התערבות, ועד לשיפור מדיד בתוצאי בריאות ובהפחתת שימוש בשירותי רפואה. גישה זו מדגישה את הפוטנציאל של נתוני עתק לתמוך בניהול בריאות האוכלוסייה ובקבלת החלטות מערכתית, ואת הצורך בהטמעת מנגנוני מעקב והערכה חוזרת לשימור האפקט לאורך זמן.